עת"מ 12420-07-25

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של פסק הדין, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים: **פסק דין: עת"מ 12420-07-25 אינטר-אפ מעליות בע"מ נ' הממונה על חוק חופש המידע ברשות התחרות ואח'** **רקע:** העותרת, "אינטר-אפ מעליות בע"מ" (להלן: "העותרת"), חברה העוסקת בתחום המעליות, הגישה בקשות לקבלת מידע מכוח חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: "החוק"), מרשות התחרות (להלן: "הרשות"). הבקשות נגעו לשלושה נושאים עיקריים: 1. מידע הנוגע לחברות מעליות אחרות (תלונות, תשובות להן, והסדרים או טיוטות הסדרים). 2. מסמכים הנוגעים לשימוע קודם שנערך בשנת 2014 בנוגע לשקילת הכרזה על העותרת כמונופול. 3. מסמכים הנוגעים לדוח שפרסמה הרשות בשנת 2017 בנוגע לענף השירות למעליות. הרשות דחתה חלק מהבקשות, וקיבלה חלקן באופן חלקי, תוך הסתמכות על חריגים הקבועים בחוק. העותרת הגישה עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי בירושלים. **העקרונות המשפטיים והחידושים העיקריים בפסק הדין:** **1. פרשנות חריג "מידע שנאסף לצרכי חקירה" (סעיף 14(א)(8) לחוק):** * **הדיון המרכזי:** המחלוקת העיקרית נסובה סביב השאלה האם תלונות שהוגשו לרשות התחרות, גם אם באופן וולונטרי, מהוות "מידע שנאסף או נוצר לצרכי חקירה" החוסה תחת סעיף 14(א)(8) לחוק, ובכך פטורות מחובת המסירה לפי החוק. * **הלכת אמסלם תיירות ואגם לידרס:** בית המשפט נסמך על הלכות קודמות (ע"מ 38138-08-19 אמסלם תיירות בע"מ נ' רשות התחרות וע"מ 47718-07-23 אגם לידרס טק בע"מ נ' הממונה על חופש המידע) שקבעו כי תלונות המוגשות לרשויות בעלות סמכות חקירה, במטרה שיפתחו בהליכי חקירה או אכיפה, נחשבות "חומר חקירה" לצורך חריג זה. * **הרציונל:** בית המשפט מדגיש כי תכלית החריג היא להגן על דרכי עבודתם של גופי חקירה, על מידע מודיעיני, וכן להבטיח את נכונותם של אזרחים לשתף פעולה עם חקירות. החריג אינו מבחין בין מידע שנאסף באופן יזום למידע שהתקבל בדרך אחרת, ואינו דורש פתיחת הליך אכיפה בפועל. * **דחיית פרשנות העותרת:** בית המשפט דוחה את טענת העותרת כי יש להבחין בין תלונות וולונטריות לבין מידע שנאסף בסמכות כופה, וכי יש להחריג תלונות וולונטריות מהגדרת "חומר חקירה". לשיטתו, לשון החוק ותכליתו אינם תומכים בהבחנה זו. * **הבחנה מעניין מ.א. רוי:** בית המשפט קובע כי פסק הדין בעניין מ.א. רוי (שאליו הפנתה העותרת) אינו רלוונטי, מכיוון שבפסק דין זה לא הוכרעה במפורש שאלת תחולתו של סעיף 14(א)(8). * **דחיית הבקשה למסירת תלונות:** כתוצאה מכך, בית המשפט דוחה את בקשת העותרת למסירת התלונות נגד חברות מתחרות, בקובעו כי הן מהוות "חומר חקירה" החוסה תחת סעיף 14(א)(8) לחוק. **2. פרשנות חריג "הקצאת משאבים בלתי סבירה" ו"קושי של ממש באיתור מידע" (סעיפים 8(1) ו-8(2) לחוק):** * **הבסיס לטענת הרשות:** הרשות דחתה את בקשות העותרת למסמכים מהשימוע הקודם ומהדוח, בטענה שאיתורם כרוך ב"קושי של ממש" וב"הקצאת משאבים בלתי סבירה", בעיקר בשל החלפת מערכות המחשוב ברשות וכן בשל היקף המידע. * **עקרונות מנחים (עניין סגל ועניין מנגל):** בית המשפט מסביר את המבחנים שנקבעו בפסיקה לקביעת "הקצאת משאבים בלתי סבירה": * נדרשת הכבדה **ממשית** על הרשות, עד כדי שיבוש סדר עדיפויותיה או הסטת משאבים ממשימתה העיקרית. * המבחן גמיש ומהותי, ודורש איזון בין זכות הציבור למידע לבין יעילות אדמיניסטרטיבית. * הרשות צריכה לבסס את טענתה בנתונים עובדתיים, ולא להסתפק בטענה כללית. אין די בנקיבת שעות עבודה, אלא יש להסביר את משמעותן ביחס למשאבי הרשות הכלליים. * **ביקורת על מתודולוגיית החיפוש של הרשות:** בית המשפט מקבל את טענות העותרת כי מתודולוגיית החיפוש שביצעה הרשות (לדוגמה, שימוש במילת חיפוש גנרית כמו "MRL" שלא הייתה רלוונטית לשימוע הקודם) הייתה שגויה, מעוותת את היקף המידע הרלוונטי, ואינה מבוססת דיה. * **החלטה להחזיר לרשות:** בשל כשלי המתודולוגיה ובשל אי-הצגת בסיס עובדתי מספיק לטענת "הקצאת משאבים בלתי סבירה" (ובשל כך שהרשות לא התייחסה באופן מלא לאפשרות לחיפוש יעיל יותר), בית המשפט מחליט להחזיר את הדיון לרשות. הרשות תידרש לבחון מחדש את הבקשות, תוך שימוש במנגנוני איזון, ובחינת אפשרויות למסירת מידע חלקי, וזאת על בסיס תשתית עובדתית מפורטת. * **חידוש - חובת בחינת אפשרויות למסירה חלקית:** בית המשפט מדגיש כי במקרים של הקצאת משאבים בלתי סבירה, הרשות אינה חייבת לדחות את הבקשה במלואה, ויש לבחון אפשרויות למסירת מידע חלקי. * **הבהרה:** בית המשפט מבהיר כי הרשות אינה מחויבת לערוך "עיבוד מידע" אלא לבחון אם ניתן להעביר מידע קיים בדרך יעילה יותר. **3. דחיית טענת אי-צירוף משיבים:** * **טענת הרשות:** הרשות ביקשה לדחות את העתירה על הסף מחמת אי-צירוף חברות מעליות מתחרות כמשיבות. * **החלטת בית המשפט:** בית המשפט דוחה טענה זו. נקבע כי סעיף 17(ג) לחוק חופש המידע, הדורש מתן הזדמנות לצד שלישי להשמיע טענותיו, אינו מחייב צירוף מלכתחילה, אלא ניתן לקיים דרישה זו גם באמצעות מתן הודעה לצדדים שלישיים רלוונטיים. מכיוון שהעותרת ביקשה מידע מושחר וכן הותנתה זכות טיעון לצדדים שלישיים, אין מקום לסילוק העתירה על הסף. **4. חובת שקיפות ומידתיות:** * **טענות העותרת:** העותרת טוענת כי הרשות מרחיבה יתר על המידה את פרשנות החריגים בחוק, ובכך מרוקנת מתוכן את זכות הציבור לדעת וחובת השקיפות. היא חוששת מאכיפה בררנית. * **עמדת בית המשפט:** בית המשפט אמנם דוחה את טענות העותרת בנוגע לתלונות, אך מחזיר את הדיון לרשות בנוגע למסמכים מהשימוע הקודם והדוח, תוך הדגשת הצורך בבחינת האפשרויות למסירת מידע ובבסיס עובדתי מוצק לטענות הרשות. בכך, בית המשפט מעודד את הרשות לפעול באופן שקוף ומידתי יותר. **5. "הכל או כלום" לעומת מסירה חלקית:** * **הבחנה משפטית:** בית המשפט מציין, כי למרות שהרשות נסמכה על סעיף 8(1) (הקצאת משאבים בלתי סבירה), ולא על סעיף 8(2) (קושי של ממש לאחר 7 שנים), הרי שבכל מקרה, הקצאת משאבים בלתי סבירה אינה גוררת בהכרח דחיית הבקשה במלואה. * **חידוש - חובת בחינת מידע חלקי:** בית המשפט מחזק את הפסיקה הקובעת כי יש לבחון אפשרות למסור מידע חלקי, גם כאשר מסירת כל המידע דורשת משאבים בלתי סבירים. **סיכום והשלכות:** פסק הדין מדגים את הדינמיקה המורכבת בין זכות הציבור למידע מכוח חוק חופש המידע לבין הצורך של רשויות מנהליות, ובפרט רשויות חקירה ואכיפה, לשמור על סודיות מסוימת ולהבטיח את יעילות פעילותן. * **חיזוק מעמד החריג "חומר חקירה":** בית המשפט מאמץ פרשנות רחבה יחסית לחריג "חומר חקירה" (סעיף 14(א)(8)), וקובע כי תלונות וולונטריות לרשויות אכיפה ייחשבו לחומר חקירה, גם אם לא נפתחה חקירה בפועל. זאת, מתוך ראיית תכליות החריג – הגנה על הליכי חקירה, שיתוף פעולה ציבורי, ושמירה על סודיות. * **הגברת הדרישות מרשויות לגבי חריג "הקצאת משאבים בלתי סבירה":** במקביל, בית המשפט מקשיח את הדרישות מרשויות לגבי ביסוס טענותיהן להקצאת משאבים בלתי סבירה. הרשויות נדרשות להציג בסיס עובדתי מוצק, לבחון חלופות למסירה חלקית, ולהימנע ממתודולוגיות חיפוש שגויות או לא יעילות. * **עידוד שקיפות:** למרות דחיית הבקשה בעניין התלונות, ההחלטה להחזיר את הדיון בנוגע למסמכים מהשימוע הקודם והדוח, מהווה צעד לעבר הגברת השקיפות וחובת הרשות לבחון את האפשרויות למסירת מידע. בסופו של דבר, פסק הדין מציב רף גבוה לגופים המבקשים מידע, אך במקביל מחייב את הרשויות לעמוד בדרישות מחמירות יותר לגבי ביסוס דחיית בקשות על בסיס חריגים, ובכך מקדם את האיזון החוקתי בין הזכות למידע לבין צרכי הרשות.