ע"א 354/79

תקציר

למערער נגרמה פגיעה בעין כתוצאה מעבודה בעת עבודתו אצל המשיב, שהובילה ל-20% נכות לצמיתות. המוסד לביטוח לאומי הכיר בתאונה והעניק למערער קצבה חודשית. נושא המחלוקת הוא הפיצוי שנפסק על ידי בית המשפט המחוזי בגין הפסד השתכרות עתידי, אשר ניתן כסכום גלובלי של 150,000 ל"י, פחות מסך ההטבה המוזלת מהמכון. בכך נדחתה למעשה תביעת המערערת לפיצוי נוסף. שופטי בית המשפט העליון דנו בשיטה המתאימה לחישוב הפסדי השתכרות עתידיים, כאשר חלקם תמכו בחישוב מפורט ואחרים תמכו בסכום גלובלי. עם זאת, מכיוון שבמקרה הנוכחי לא היו נתונים ספציפיים לחישוב, הוויכוח היה עכור. בית המשפט מצא כי מקצועו של המערער לא נפגע באופן משמעותי עקב הפגיעה בעינו, ואחוזי הנכות אינם משקפים נכות תפקודית. ללא כל בסיס אמין אחר לחישוב, סכום גלובלי היה מתאים. פסיקת בית המשפט המחוזי הייתה סבירה ומידתית ביחס לנזק, ובית המשפט העליון הסכים עם החלטתו והותיר את הפיצוי על כנו. הערעור נדחה, והמערער חויב בהוצאות בסך 1,000 ל"י. השופטים ח' בן-אטו, מ' בן-פורת וש' לוין הסכימו עמם.