ע"מ 136/00

תקציר

פסק הדין הנדון הוא פרי ערעור שניתן על צו עיכוב המערער עד תום ההליכים. התיק טופל בעצלתיים, וצווים קודמים של בית המשפט לזירוז ההליכים לא קוימו. הסנגור ביקש את שחרורו של המערער, בקשה שנדחתה על ידי בית המשפט הצבאי. על החלטה זו הוגש ערעור, כאשר ההגנה טענה כי חוסר ההתקדמות בתיק משמעותו שיש לשחרר את המערער, בעוד התביעה הצביעה על נסיבות חדשות ועל הסכנות שבשחרור המערער בשל איומים לכאורה שהושמעו כלפי עד התביעה. לאחר ששקל את הטענות, החליט בית המשפט לדחות את הערעור, למרות השיהוי הבלתי מתקבל על הדעת בטיפול בתיק. בית המשפט נימק החלטה זו על סמך השלב המתקדם של התיק, כאשר נותר רק עד תביעה אחד נוסף להעיד, וחוזק הראיות הנוכחיות, שכללו אמירות מפלילות. בנוסף, בית המשפט התחשב באיומים לכאורה של המערער על ביטחונו של עד. הערעור נדחה, ובית המשפט הורה לסיים את התיק ללא דיחוי נוסף, כאשר שלב התביעה נקבע ל-4 באוקטובר 2000.