ע"א 9318/03

תקציר

הערעור עוסק בשאלה מתי הסכם לבוררות בפסק דין לפשרה יכול להיחשב בטל ומבוטל. ראשיתו של הסכסוך בהסכם משנת 1987 בין המערערת למשיב בנוגע לפרויקט בנייה, אשר הוביל בהמשך לשורה של הליכים משפטיים ולהסכם פשרה משנת 1993 שכלל בוררות בתביעות כספיות שלא נפתרו. עם זאת, חלפו שנים מבלי שהתנהלה בוררות, מה שהביא את המשיב לבקש סילוק משכנתא, בטענה כי התמהמהות המערערת מעידה על נטישת הסכם הבוררות. בית משפט קמא הסכים לכך, וציין כי השיהוי הממושך פוגע באופייה היעיל של הבוררות, ולמעשה מבטל את ההסכם. המערערת טענה כי קביעה זו אינה נכונה, הדגישה את תפקידם האינטגרלי של סעיפי הבוררות בתוך ההסכם כולו וטענה כי מצוקה כלכלית מונעת בוררות במועד. עם זאת, בית המשפט קבע כי חלוף הזמן וחוסר המעש מעידים על נטישת הזכות לבוררות, ומאפשרים ביטול חלקי לפי דיני החוזים, למרות שילובו של ההסכם בפסק דין. פסק הדין הדגיש את הדבקות בזריזותה וביעילותה של הבוררות, וקבע כי חוסר יוזמתה של המערערת הפך את הוראות הבוררות לבטלות, ובכך תמך בהחלטת בית משפט קמא למחוק את המשכנתא.