בג"צ 3054/19

תקציר

החלטת בית המשפט התמקדה בבקשתו של עותר להגיש ראיות נוספות בתביעת לשון הרע, שנדחתה. פרשנותו המשפטית של סעיף 18, המאפשר לתובע בתביעת לשון הרע להציג ראיות סותרות "כעניין שבזכות", הייתה מכרעת. בעוד שסעיף זה מעניק לתובעים הזדמנות לטעון טענות הגנה ללא שיקול דעת של בית המשפט, הוא אינו מעניק עיתוי בלתי מוגבל להגשת ראיות. העותר נמנע מלהציג את הראיות במסגרת הזמן המתאימה לאחר טיעוני ההגנה, דבר שפגע ביושרו הפרוצדורלי וביעילותו של המשפט. בית המשפט הדגיש את הצורך בכללים פרוצדורליים מובנים לשמירה על ההגינות, למניעת עיכובים ולהבטחת הליכים משפטיים תקינים. למרות שהפסיקה מעניקה מרחב תמרון מסוים לתביעות לשון הרע, חייבת להיות עמידה במועדים לשמירה על עקרונות הצדק. בית המשפט המחוזי, לאחר שניתח את המקרה לעומקו, לא מצא טעות מהותית בפסילת ראיות מאוחרות, אשר עלו בקנה אחד עם הנורמות המשפטיות ולא פגעו בזכויות העותר. בנוסף, ההצגה המאוחרת של הראיות לא הייתה צפויה להשפיע על תוצאות התיק. מאחר שבג"ץ בוחן עניינים כאלה רק כאשר נפלו טעויות משפטיות משמעותיות, העתירה נדחתה, בנימוק שפרשנות בית המשפט תואמת את אמות המידה המשפטיות הקיימות ולתובעת ניתנה הזדמנות נאותה להציג את טענותיה. ההחלטה עוררה הסכמה בין השופטים, שנמנעו מהטלת הוצאות בהתחשב בפרטי המקרה.