ת"א 1285/96

תקציר

המוסד לביטוח לאומי (המל"ל) הגיש תביעת שיפוי נגד חימניר שירותי תעופה ונתיבי אוויר בע"מ וחימניר שירותי תעופה בע"מ (המבקשים) בגין פיצויים ששולמו לתלויים בנוסע שנפטר, אילן אלתר, שנהרג בהתרסקות מסוק במהלך טיסת פנים בנובמבר 1993. המבקשים ביקשו לדחות/למחוק את התביעה, בטענה שהיא הוגשה מחוץ לתקופת ההתיישנות בת השנתיים הקבועה באמנת ורשה לאיחוד כללים מסוימים בנושא תובלה אווירית בינלאומית, 1929, החלה על טיסות פנים. לחילופין, הם טענו כי זכותה של המל"ל להחזר מוגבלת לפיצוי המגיע לנפגע, אותו כבר שילמו המבקשים במלואם. המל"ל, לעומת זאת, טענה כי יש להחיל את תקופת ההתיישנות בת שבע השנים בדין הישראלי, ולכן תביעתה הוגשה בזמן. עוד נטען כי זכותה להחזר לא נפגעה מהסכם הפשרה של המבקשים עם הנפגע. בית המשפט פסק לטובת המבקשים, בקובעו כי תביעת המל"ל אכן חוסה תחת תקופת ההתיישנות בת השנתיים לפי אמנת ורשה, החלה על היחסים בין המזיק למוטב במקרה זה. נמצא כי תקופת ההתיישנות של האמנה היא תקופת התיישנות מהותית הגוברת על תקופת ההתיישנות הפרוצדורלית לפי הדין המקומי. בית המשפט חישב את תקופת ההתיישנות ממועד התאונה ועד למועד הגשת תביעתו על ידי המל"ל, שהייתה מעבר לחלון הזמן של שנתיים. בנוסף, קבע בית המשפט כי תביעת המל"ל, בהיותה מבוססת על סוברוגציה, מוגבלת לזכויות הנפגע, שגם הן פקעו. טענותיה המעשיות של המל"ל וטענותיה בדבר אפליה ביחס להבחנה בין חוק הביטוח הלאומי לבין דברי חקיקה אחרים נדחו, שכן בית המשפט מצא כי סוגיות אלה כבר הוכרעו בפסיקה ובחקיקה קודמות. לבסוף, קבע בית המשפט כי עתירתם החלופית של המבקשים בדבר גבול אחריותם כלפי המל"ל אינה נכונה, שכן התביעה נדחתה על יסוד תקופת ההתיישנות. כתוצאה מכך, דחה בית המשפט את תביעת הפיצוי של המל"ל כנגד המבקשים והורה למל"ל לשלם למבקשים הוצאות בסך 10,000 ₪.