סע"ש 27636-12-17

תקציר

עיקר המחלוקת בתביעה זו נסובה סביב תחולת צו ההרחבה בענף הבנייה על מערכת היחסים שבין התובע לנתבע, אשר תזכה את התובע בהטבות שונות כגון הפרשי שכר, דמי חופשה מוגדלים והפרשות לקרן השתלמות. התובעת טענה כי צו ההרחבה חל, ואילו הנתבעת טענה כי היא אינה כפופה לו. בית המשפט קבע כי עיסוקה העיקרי של הנתבעת היה ייצור ולא בנייה, ולכן צו ההרחבה בענף הבנייה אינו חל. במקום זאת, ההסכם הקיבוצי הכללי בתעשיית המתכת, החשמל והאלקטרוניקה הסדיר את מערכת היחסים ביניהם. כתוצאה מכך, נדחו תביעותיה של התובעת להטבות מכוח צו הרחבת ענף הבנייה. נושא נוסף שעורר מחלוקת היה אופיו של רכיב שכר המכונה "פרמיה" בתלושי השכר של התובעת. התובע טען כי מדובר בפרמיה קבועה המזכה אותו בהפרשות נוספות לפנסיה. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי הפרמיה היא למעשה גמול שעות נוספות גלובלי ואין לחייב אותה בהפרשות לפנסיה. בית המשפט מצא כי עד יולי 2013, הפרמיה כביכול הייתה תוספת פיקטיבית שיש לכלול בשכר היסוד של התובע לצורך חישוב ההפרשות לפנסיה. עם זאת, מיולי 2013 ואילך, תשלום זה אכן היה גמול שעות נוספות גלובלי. לפיכך, התובעת הייתה זכאית לפיצוי בגין הפרשות לפנסיה ששולמו בחסר מדצמבר 2010 ועד יוני 2013, בסך 7,126 ₪. באשר לגמול שעות נוספות, קבע בית הדין כי התובעת עבדה שעה נוספת בכל יום וזכאית לגמול שעות נוספות. עוד נמצא כי התובע התפטר מבלי שמסר את ההודעה המוקדמת הנדרשת, והנתבעת הייתה רשאית לנכות את הסכום המקביל מכל סכום המגיע לתובע. בנוסף, הנתבעת שילמה לתובע דמי הבראה ביתר, ויכלה לנכות גם סכום זה. לאחר ששקל את כל אלה, קבע בית המשפט כי הנתבעת חייבת לתובע 28,875 ₪ גמול שעות נוספות, בניכוי 6,474 ₪ בגין היעדר הודעה מוקדמת ותשלום יתר של דמי הבראה. הנתבע חויב לשלם לתובע סכומים אלה, בסך של כ-22,401 ₪, בתוך 30 יום, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כקבוע בחוק. הנתבע חויב לשאת גם בהוצאות התובע, בסך 500 ₪, ובשכר טרחת עורך דין בסך 4,000 ₪. לשני הצדדים הייתה הזכות לערער על ההחלטה לבית הדין הארצי לעבודה בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.