עפ"ת 16868-07-23

תקציר

רכבו של המערער פגע במנוחה במעבר חצייה וגרם למותה. המערער מסר למשטרה מספר גרסאות סותרות לאירועים. בית משפט קמא מצא כי הצהרותיו הראשונות של המערער, בהן הודה כי פגע במנוח במעבר חצייה, היו אמינות וכי הכחשותיו לאחר מכן היו ניסיון להתחמק מאחריות. עוד מצא בית המשפט כי קיימות ראיות מספיקות, לרבות הודאת המערער וראיות נסיבתיות, כדי לתמוך במסקנה כי הרכב אכן פגע במנוח. כמו כן, בית המשפט קבע כי המנוח חצה את הכביש מימין לשמאל, דבר המאשש את גרסת התביעה. גם טענותיו של המערער בדבר מחדלי חקירה והיעדר אותות אזהרה נדחו, שכן בית המשפט הסתמך על הראיות הקיימות, לרבות צילומי אבטחה ועדויות עדים. רשלנותו של המערער נקבעה כגורם הישיר למותו של המנוח, המצדיקה הרשעה באשמת גרימת מוות ברשלנות. בית המשפט לא מצא נסיבות מקלות וראה ברשלנות חומרה, נוכח אי נקיטת זהירות בעת התקרבות למעבר חצייה. עם זאת, בית המשפט הקל בעונשו, והטיל צו עבודות שירות למרות הרשלנות שהובילה לאובדן חיים. השופטים הסכימו עם ממצאיו של בית משפט קמא ודחו את הערעור, תוך שמירה על ההרשעה וגזר הדין.