תא"מ 37035-08-11

תקציר

פסק הדין נסוב סביב מחלוקת הנוגעת לשכר טרחה בין עורכת דין ללקוחה. הלקוח, שחתם על הסכם לתשלום 50,000 ₪ עבור טיפול משפטי מקיף בענייני משפחה, סיים את הייצוג בטרם עת. על פי ההסכם, הלקוח היה אמור לשלם את מלוא שכר הטרחה ללא קשר למשך הייצוג. בעוד עורך הדין טען כי יש לאכוף את ההסכם ככתבו וכלשונו, בית המשפט קבע כי תניה כזו אינה מידתית ואינה הוגנת, מה גם שההליך המשפטי לא הושלם. בית המשפט ציין כי אופי יחסי עורך דין-לקוח מחייב הגינות ואמון, והתניה המחייבת תשלום מלא עם סיום העבודה, גם אם עורך הדין לא השלים את השירות המשפטי, היא בעייתית. במקרה זה, ההליך הסתיים בבקשת הלקוח לפעול ל"שלום בית", ובית המשפט קבע כי הציפיות הסבירות של הלקוח היו שלא לשלם את מלוא שכר הטרחה. בית המשפט קבע כי עורך הדין זכאי לסכום של 37,550 ₪, המשקפים את העבודה שבוצעה ואת ציפיותיו הסבירות של הלקוח. סכום זה כולל 20,000 ₪ שכבר שולמו, כך שיישאר סכום נוסף של 17,550 ₪ שישולם על ידי הלקוח. בנוסף, בית המשפט הורה על חילוט הפיקדון לטובת עורך הדין. היתרה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית, הייתה אמורה להיות משולמת בתוך 30 יום, והלקוח נדרש לשאת גם בהוצאות עורך הדין ובשכר טרחת עורך הדין בסך 4,000 שקל. השופטת הדגישה את חשיבות ההגינות ביחסי עורך דין-לקוח, ונמנעה מלהתייחס לשאלה האם הנתבע פעל בחוסר תום לב. ההחלטה התקבלה בהיעדר שני הצדדים וניתנה ביום 21.6.2012.