רע"א 3025/21

תקציר

בפסק דין זה בחן בית המשפט האם להיעתר לבקשת רשות ערעור, ובסופו של דבר הכריע בעד קבלתה והתייחס אליה כאילו הוגש ערעור ישירות. בית המשפט הכיר באופיו החריג של מקרה זה, בפרט בכל הנוגע לסוגיית פסיקת הוצאות משפט, והכיר בהתנהגותו הפסולה של המשיב בייזום תביעות חוזרות ונשנות וסרק. התנהגות זו עלתה לכדי ניצול לרעה של הליכים משפטיים, המונעים ממניעים נסתרים שאינם קשורים לסכסוכים משפטיים אמיתיים. פסק הדין מדגיש את האיסור על שימוש לרעה כזה, המעוגן בעקרון תום הלב, לשם שמירה על טוהר ההליך השיפוטי והבטחת הגינות בין בעלי הדין. בית המשפט ציטט תקדימים משפטיים ותקנות שונות, המצביעים על כך שכאשר בעלי דין עוסקים בהתנהגות כזו, ניתן להעניש אותם על ידי הטלת הוצאות התדיינות משפטית, אשר עשויות להרתיע התנהגות בלתי הולמת בעתיד. במקרה דנן, המשיב לא הפריך כראוי את הטענות בדבר פעולות משפטיות חוזרות ונשנות ובלתי מוצדקות, שהכבידו על מערכת המשפט ועל נאשמים בודדים. למרות שבתחילה נמנע בית המשפט מהוצאות בשל הסכמה לדחות את הערעור, קבע בית המשפט כי דפוס התנהגות זה מצדיק הטלת הוצאות. הערעור התקבל, והמשיב חויב לשלם למבקש הוצאות משפט בגין הליך הערעור הן בבית המשפט המחוזי והן בהליך השוטף, בסך 15,000 ₪. ההחלטה מדגישה את החשיבות של הרתעה מפני שימוש חוזר ונשנה לרעה במשאבים שיפוטיים כדי לשמור על הגינות פרוצדורלית וצדק.