תמ"ש 28584-03-20

תקציר

התובע והנתבע במקרה זה הם אחים שירשו דירה מהוריהם המנוחים. המחלוקת נסובה סביב השאלה האם לנתבע יש רישיון בלתי חוזר להשתמש בדירה. התובע טוען כי אין כל ראיה לרישיון כזה, ואילו הנתבע טוען כי הובטחה לו הזכות לגור בדירה עד סוף ימיו. השופט מצדד בתובע ומציין כי טענת הנתבע אינה נתמכת בראיות כתובות כלשהן וסותרת עדויות עדים. כמו כן, השופטת מדגישה את זכויותיו הקנייניות של התובע ואת היעדר כל מחויבות מצדו כלפי הנתבע. קביעתו של בית המשפט היא כי הרשות שניתנה לנתבע להתגורר בדירה הייתה רשות גרידא ולא זכות חוזית, ועל כן ניתן לבטלה. למרות שהשופט מכיר במגוריו הארוכים של הנתבע ובנסיבותיו הקשות, ההחלטה מעדיפה את זכותו של התובע לפנות את הנתבע מהדירה. השופט מורה לנתבע לפנות את המקום בתוך 90 יום, אך אינו פוסק הוצאות, בהתחשב בקשר המשפחתי ובאופי הנכס המדובר. ניתן לפרסם את פסק הדין בעילום שם.