רע"א 55639-09-20

תקציר

פסק הדין המדובר הוא פסק דין בערעור על פסק דין של ערכאה נמוכה יותר בסכסוך כספי בין מבקשים (ערבים) לבין בנק משיב. הבנק תבע מהמבקשים יתרת חוב בסך 158,523 שקל, שנבעה מערבות אישית להלוואות שנטל בעל חשבון שפשט רגל. הערכאה הנמוכה יותר נענתה לבקשת המבקשים להתגונן מפני התביעה, אך הורתה להם להפקיד כתנאי 135 אלף שקל - כ-85% מהחוב הנטען - בקופת בית המשפט. המבקשים ערערו על החלטה זו, בטענה כי דרישת הערכאה הנמוכה מופרזת. ערכאת הערעור, לאחר ששקלה את הבקשה ואת החלטת הערכאה הנמוכה יותר, החליטה לקבל את הערעור בחלקו. בית המשפט הכיר בשיקול הדעת הרחב של הערכאה הנמוכה יותר בעניינים אלה, והסכים כי התניית ההתגוננות בהפקדת הערבות היא סבירה במקרה זה. עם זאת, ערכאת הערעור מצאה כי הסכום שנקבע על ידי הערכאה הנמוכה יותר היה בצד הגבוה. בית המשפט קבע כי הפקדה של 80 אלף שקל - כ-50% מהחוב הנטען - תהיה מתאימה יותר בנסיבות העניין. סכום זה, החליט בית המשפט, ישולם לקופת בית המשפט קמא על ידי המבקשים אם ברצונם להמשיך בהגנתם. פסק הדין גם פירט את ההשלכות של אי תשלום סכום הפיקדון המופחת, וקבע כי שאלת שכר הטרחה בערעור זה תידון על ידי בית המשפט קמא. לבסוף, הורה בית המשפט כי כל פיקדון שביצעו המבקשים יוחזר להם באמצעות עורך דינם.