עמ"ש 39823-04-20

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק במחלוקת על בעלות בכספים בחשבון משותף המוחזק על ידי בני זוג שנפטרו. בני הזוג נפרדו אך מעולם לא התגרשו רשמית, ושניהם טענו לבעלות על הכספים. בית משפט קמא פסק לטובת המנוח, בהנחה שכבני זוג הכספים היו משותפים. עם זאת, דעת הרוב של ערכאת הערעור הפכה החלטה זו. נמצא כי המנוחים לא היו בני זוג בעת העברת הכספים לחשבון המשותף, ולכן לא קמה חזקת בעלות משותפת. גם מקור הכספים לא הוכח משני בני הזוג, מה שהוביל את בית המשפט למסקנה כי הם שייכים למנוח בלבד. יתר על כן, ההעברות בין החשבונות המשותפים והאישיים לא נחשבו כראיה למתנה מיועדת לנפטר, במיוחד נוכח היעדר הוכחה מי יזם את ההעברות. לפיכך החליט הרוב כי כל הסכום בחשבון המשותף שייך למנוחה וצריך לעבור בירושה ליורשיה. השופט נסים שי הציג דעה חולקת, והסכים עם החלטת בית משפט קמא. ניסים שי הדגיש כי למנוח היו זכויות בחשבון המשותף לפי חוק יחסי ממון בין בני זוג וכי סביר להניח שהכספים נצברו במשותף. הם גם ראו בהעברה לחשבון המשותף מתנה מוגמרת למנוח. בסופו של דבר, החלטת הרוב קבעה, ויורשי המנוח היו זכאים לכל הסכום, בניכוי חלק שכבר קיבל המנוח. המשיבים חויבו לשלם למערערת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין.