ת"א 35910-09-13

תקציר

פסק הדין נסוב סביב סכסוך רכושי, כאשר התובעים מבקשים סעד הצהרתי בנוגע לזכויות הבעלות שלהם בחלקת קרקע. הנתבעים, לעומת זאת, הגישו בקשה לדחיית התביעה מכמה טעמים, ובהם התיישנות, שיהוי, היעדר עילה והיעדר יריבות. הקרקע המדוברת הייתה נתונה להליכי פשרה שהסתיימו בשנת 1975, והמחלוקת המרכזית נסובה סביב זכויותיהם הנטענות של התובעים בירושה ממוחמד אחמד דיאב. בית המשפט מצדד בנתבעים ודוחה את התביעה על הסף. הוא קובע כי התביעה חסומה על פי חוק, שכן היא לא הוגשה בתוך 15 השנים הנדרשות עבור קרקע לא מוסדרת, עוד לפני הליכי הפשרה. זאת ועוד, טענת התובעים בדבר מרמה, שלטענתם האריכה את תקופת ההתיישנות, אינה מבוססת. בית המשפט אינו מוצא ראיות לתרמית ומדגיש כי התובעים קיבלו הודעה בשנת 1966 כי אין להם זכויות בקרקע אך לא נקטו כל פעולה. השופט מתייחס גם לשיהוי הרב בהגשת התביעה ולחוסר תחולתו של סעיף 7 לחוק ההתיישנות. לבסוף, בית המשפט דוחה את בקשת התובעים לתקן את כתב התביעה, שכן הוא יהיה חסר תוחלת נוכח הפגמים המובנים בתביעה. להחלטה צורף צו לתשלום הוצאות הנתבעים בסך 21,000 ₪.