ת"א 46357-08-20

תקציר

מדובר בנהג אוטובוס שנפצע לאחר שנפגע מרכב חולף מיד לאחר שהחנה את האוטובוס וירד ממנו. התובע תבע את נהג הרכב ואת מבטחי שני כלי הרכב המעורבים, בדרישה לפיצוי לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. המחלוקת העיקרית הייתה על זהות המבטחת האחראית לפיצוי התובע וגובה הנזק. בית המשפט קבע כי התובע פוצה במלואו על ידי המוסד לביטוח לאומי, והותיר אותו זכאי רק לרבע מהפיצוי לפי חוק הביטוח הלאומי. בית המשפט קבע כי אין מדובר ב"תאונה מעורבת" בה מעורבים שני כלי הרכב, שכן האוטובוס לא היה מעורב בתאונה כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. לפיכך, האחריות לפיצוי מוטלת אך ורק על מבטחת הרכב הפוגע, הנתבעת 2. בית המשפט קבע את נזקי התובע, לרבות כאב וסבל, הפסדי השתכרות, סיוע מצדדים שלישיים והוצאות רפואיות, וקבע כי הסכום הכולל עומד על 632,782 ₪. עם זאת, מאחר שהטבות הביטוח הלאומי "בלעו" את תביעתו של התובע, הוא היה זכאי רק לרבע מסכום זה. בית המשפט הורה לנתבעים 1 ו-2 לשלם לתובע סך של 158,196 ₪, בצירוף הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין. סכום של 15,000 ₪, שכבר שולם לתובע כתשלום מיידי, היה אמור להיות מנוכה מסכום זה. לבסוף, הורה בית המשפט לנאשם 2 לשאת בהוצאותיו של נאשם 3, בשווי של 15,000 ₪. בקשת התובעת להוצאות מופת נדחתה, שכן השיהוי בהליך נבע בעיקר ממחלוקות סבירות.