דב"ע נא/7 - 3

תקציר

פסק הדין מתייחס לערעור על פסק דין של בית הדין האזורי לעבודה בירושלים, שדחה תביעה של עובדת לפיצויי פיטורים ממעסיקה. העובדת התפטרה מסיבות בריאותיות וטענה כי הובטח לה פיצוי אם תספק אישור רפואי. בית הדין קבע כי עדותה של העובדת אינה אמינה, והאישורים הרפואיים שמסרה לא התייחסו למצבה טרם התפטרותה. עם זאת, התערבותו של בית הדין לערעורים במקרה זה הייתה מוצדקת בשל טעותו של בית משפט קמא בהתעלמותו מאישור רשמי בדבר מועד תחילת עבודתו של העובד ואי הבאת עד שיסתור את גרסת העובד לאירועים. באשר לזכאותו של העובד לפיצויי פיטורים על פי החוק, הסכים בית הדין לערעורים עם קביעתו של בית משפט קמא כי העובד לא עמד בדרישות. העובדת לא הודיעה למעסיקה על מצבה הרפואי טרם התפטרותה, ולא היו די ראיות למצבה באותה עת. עם זאת, בית הדין לערעורים פסק לטובת העובדת בעניין קביעת תקופת העסקתה, אשר המעסיק לא הוכיח די הצורך כי נקטעה. פיצויי הפיטורים של העובד חושבו אפוא על בסיס תקופה רצופה של 110 חודשים. בנוסף, חויב המעסיק לשלם לעובד הוצאות משפט. פסק הדין ניתן לטובת העובד, והורה למעסיק לשלם פיצויי פיטורים בסך 4,285 ש"ח, בתוספת ריבית והצמדה ממועד ההתפטרות ועד לתשלום, ו-1,200 ש"ח שכר טרחת עורך דין, בתוספת מע"מ.