ב"ל 61548-02-23

תקציר

התובע, שהיה מעורב בתאונות מרובות וסבל מנכויות, תבע את המוסד לביטוח לאומי לתשלומים שונים הקשורים לתאונות אלה. עם זאת, השופט דחה את התביעה מכל הסעיפים. באשר לתשלום מענק נכות בגין התאונה בשנת 2016, בית המשפט הכיר בקביעת הנכות הזמנית ולאחר מכן של התובע ובתשלומים ששילם הנתבע לאחר מכן. השופט דחה את טענת התובע כי הנתבע לא שילם את מענק הנכות, שכן מהראיות עולה כי הנתבע שילם את מלוא הסכום המגיע לו. לעניין תשלום גמלת נכות הקשורה גם לתאונה בשנת 2016, הכיר בית המשפט בזכאותו של התובע לגמלה לתקופה הנקובה אך גם הכיר בניכוי שביצע הנתבע בגין תאונה קודמת בשנת 2012, כפי שמתיר החוק כדי למנוע כפל קצבאות. בכך דחתה השופטת את טענת התובע כי הנתבע לא שילם את קצבת הנכות. כמו כן, נדחתה גם תביעת התובע לפיצויי פגיעה נוספים בגין תאונה נוספת בשנת 2021. התובע, שהיה עצמאי, לא נרשם ככזה במוסד הנתבע טרם התאונה ולא עשה את הנדרש ממנו כדי להירשם. השופטת קבעה כי התובעת לא עמדה בדרישות החוק לרישום ולא הראתה בדיקת נאותות בניסיונה להירשם. טענות התובע כי מילא אחר הדרישות הנדרשות באמצעות גופים ממשלתיים אחרים נדחו, שכן דרישות הרישום הספציפיות מחייבות התקשרות עם המוסד הנתבע. למרות שהנתבעת הכירה בתאונה בשנת 2021 כאירוע הקשור לעבודה, השופטת אישרה את דחיית תביעתו של התובע לדמי פגיעה בשל אי עמידתו בדרישות הרישום. מצבו של התובע ונסיבות התאונה היו מצערים, אך התביעה נדחתה ולא נפסקו הוצאות. על פסק הדין ניתן לערער בתוך 30 יום בבית הדין הארצי לעבודה בירושלים.