ע"א 681/89

תקציר

התיק נסוב סביב תביעת ביטוח בגין גניבת מלאי עסקי, שהוגשה על ידי המערערת שמחסן המשקאות שלה נשדד. חברת הביטוח המשיבה הכחישה את הטענה, תוך שהיא מציינת סעיף בפוליסה המחייב שמירה קבועה במקום. בית המשפט המחוזי דחה את התביעה, בקובעו כי היעדרותו של המאבטח במהלך השוד הפרה סעיף זה. אלא שבית המשפט העליון, בפסק דין שנכתב על ידי השופט בן-יאיר ואליו הצטרפו השופטים לוין ובך, הפך את החלטת הערכאה הנמוכה יותר. פסק דינו של השופט בן-יאיר מפרש את תנאי השמירה של הפוליסה באופן מקל, ומדגיש כי יש לפרש את סעיפי הפטור באופן דווקני כנגד המבטח. המדיניות לא פירטה את הכישורים או הכישורים הנדרשים מהשומר, ולא חייבה נוכחות רציפה. גניבתו הקודמת של השומר ועומס העבודה הכבד לא פסלו את הביטוח, שכן לא הובאה כל ראיה לידיעתו או פיקוחו של המערער על חובותיו של השומר. יתר על כן, כוונת הסעיף לא סוכלה על ידי היעדרויות זמניות של המאבטח, שכן האפקט המרתיע של נוכחות השומר נותר בעינו. בסופו של דבר, קבע בית המשפט העליון כי המערערת עמדה באופן סביר בתנאי הפוליסה וזכאית לתגמולי ביטוח בגין המלאי הגנוב, לרבות משקאות אלכוהוליים. ההחלטה מפרטת גם את פיצויי המערערת, לרבות השווי השקלי של הנזק, הפרשי הצמדה, ריבית, שכר טרחת עורך דין והוצאות.