ת"א 69115-07-20

תקציר

להלן ניתוח משפטי מקיף של ההחלטה, תוך התמקדות בעקרונות משפטיים וחידושים בתחום, בהתבסס אך ורק על הנתונים שסופקו: **ניתוח משפטי של החלטת בית משפט השלום בתל אביב-יפו (כב' השופטת משה תדמור-ברנשטיין) בבקשה למינוי מומחה רפואי בתחום רפואת הכאב** **1. רקע עובדתי וההליך** התובעת, מעורבת בתאונת דרכים מיום 10.8.2019, טוענת לנזקים בכתף שמאל, בית החזה והצוואר. במסגרת ההליך המשפטי, כבר מונו שני מומחים רפואיים: * **מומחה אורתופדיה:** ד"ר משה פריטש, אשר קבע נכות צמיתה בשיעור 5% בגין הגבלה בטווחי תנועות הצוואר (לפי סעיף 37(5)(א) לתקנות המל"ל), ו-7% נכות בגין הגבלה בכיפוף בגב, אך קבע שאין קשר סיבתי לתאונה. * **מומחה פסיכיאטריה:** פרופ' מיקי בלוך, אשר העריך נכות צמיתה בשיעור 5% בתחום הנפשי. התובעת הגישה בקשה למינוי מומחה רפואי בתחום רפואת הכאב, בטענה ל"טעות טכנית" של פיזיותרפיסטית שטיפלה בה, אשר לטענתה השמיטה בשגגה את תלונותיה על כאבי גב מהתיעוד הרפואי. לטענתה, השמטה זו הובילה את מומחה האורתופדיה לקבוע שאין קשר סיבתי לתאונה. התובעת צרפה אישור מהפיזיותרפיסטית, ממנו לטענתה עולה מדובר ב"טעות אנוש". כמו כן, צרפה אסמכתאות לפנייה לרופא כאב ביום 27.12.2020, שבעקבותיה קיבלה הפנייה לטיפול בקנאביס. הנתבעת (חברת הביטוח) טוענת לדחיית הבקשה, בין היתר, בשל הרחבת חזית אסורה, הגשת הבקשה באיחור, ומשום שאין מקום למינוי מומחה כאב כאשר הכאב הוא פועל יוצא של פגיעה אורתופדית ספציפית שכבר נדונה. **2. עקרונות משפטיים רלוונטיים** * **חובת הוכחה והוכחת עניינים רפואיים:** סעיף 6א(א) לחוק פיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975 (להלן: "חוק הפלת"ד"), קובע כי הוכחת כל עניין שברפואה תיעשה על ידי מומחה רפואי מטעם בית המשפט. * **"ראשית ראיה":** הלכה פסוקה היא כי אין מקום לדחות בקשה למינוי מומחה רפואי כאשר קיימת "ראשית ראיה" לאפשרות קיומה של נכות עקב התאונה (רע"א 1338/90 שי נ' מטלון). הרף לקיומה של "ראשית ראיה" הוא נמוך. * **סמכות בית המשפט למינוי מומחה:** לבית המשפט סמכות רחבה למנות מומחים, ונטייתו המקובלת היא לאפשר לתובע את יומו (רע"א 1338/90 שי נ' מטלון). * **בחינת "ראשית ראיה" וקשר סיבתי:** לצד קיומה של "ראשית ראיה", נבחנים גם שיקולים כגון "התמשכות הפגיעה", "רצף טיפולי", ונסיון חיים. כמו כן, נבחנת סבירות הקשר הסיבתי. * **מינוי מומחה בתחום הכאב:** התפתחה פסיקה ייחודית בנוגע למינוי מומחה בתחום רפואת הכאב. ככלל, מומחה כזה ימונה כאשר קיימת ראשית ראיה לתסמונת כאב כרונית, הנבדלת באופן ניכר מהתחומים הרפואיים האחרים בהם מונו כבר מומחים. במקרים בהם הכאב הוא פועל יוצא של בעיה רפואית ספציפית, ניתן להסתפק בחוות דעת המומחים בתחומים הרלוונטיים (רע"א 3504/11 שי ששון נ' מגדל חברה לביטוח בע"מ). * **היבטי כאב בתקנות המל"ל:** תקנות המוסד לביטוח לאומי אינן מקנות אחוזי נכות בגין כאב כשלעצמו, אלא בגין הגורם לכאב (כלומר, הנכות הרפואית). כאב הנובע מנכות אורתופדית אינו בהכרח בסיס לנכות רפואית נפרדת, אלא אם כן הוא מהווה חלק מתסמונת כאב ייחודית. **3. ניתוח ההחלטה והעקרונות המשפטיים שיושמו** * **דחיית הבקשה – נימוקים עיקריים:** בית המשפט דחה את הבקשה למינוי מומחה רפואת כאב, תוך שהוא מתבסס על מספר עקרונות ושיקולים: * **אי-קיומן של "ראשית ראיה" לתסמונת כאב כרונית נפרדת:** בית המשפט קבע כי לא נוצרה תשתית המצביעה על תסמונת כאב כרונית נפרדת, הנבדלת באופן ניכר מהפגיעות האורתופדיות שכבר נבחנו. נקודה זו עולה בקנה אחד עם הפסיקה המאוחרת (כגון רע"א 23968-04-21 ישיר איי.די.איי. אחזקות בע"מ נ' פלונית). * **הכאב כפועל יוצא של פגיעה אורתופדית:** בית המשפט נטה לקבוע כי הכאב המתואר הינו פועל יוצא של הבעיות האורתופדיות, וכי המומחה בתחום האורתופדיה (ד"ר פריטש) כבר התייחס לתלונות על כאבי גב במסגרת האנמנזה שקיבל. * **היעדר תיעוד קרוב לתאונה:** בית המשפט שם דגש על כך שמומחה האורתופדיה קבע ש"לדבריה כאבי הגב התחתון החלו כשנה לאחר התאונה". בנוסף, צוין כי לא הוצגו מסמכים המעידים על כאבי גב תחתון עד ליום 26.8.2020, בעוד שהתובעת סבלה מעמוד שדרה מותני עוד טרם התאונה. הדבר מחליש את הקשר הסיבתי הישיר לתאונה. * **מועד הגשת הבקשה:** בית המשפט העניק משקל לכך שהבקשה הוגשה קרוב לשנתיים לאחר הגשת התביעה, כשלוש שנים ממועד התאונה, לאחר הצעת פשרה מטעם בית המשפט, וכן לאחר הגשת תחשיבי נזק. עיתוי זה מעורר ספקות לגבי נחיצות הבקשה ופוגע ביעילות הדיון. * **אחריות התובעת להצגת מלוא הראיות:** בית המשפט קבע כי בעת הגשת המסמכים למומחה האורתופדיה, חזקה על התובעת שהציגה כל אשר רצתה לטעון. אם סברה שיש "טעות" במסמכים, היה עליה להעלות זאת בשלב מוקדם יותר. * **עיכוב בקבלת "הבהרה" מהפיזיותרפיסטית:** התמיהה על למה "ההבהרה" מהפיזיותרפיסטית התבקשה רק כשנתיים וארבעה חודשים לאחר התאונה, בעוד שהתובעת עצמה הציגה שאלות הבהרה למומחה האורתופדיה כעשרה חודשים לאחר התאונה (18.8.21), מחלישה את הטענה ל"טעות אנוש" משמעותית. * **הפנייה לרופא כאב ושימוש בקנאביס:** בית המשפט ציין כי ביקור במרפאת כאב או קבלת רישיון לקנאביס רפואי אינם דיים כשלעצמם כדי להקים "ראשית ראיה" למינוי מומחה בתחום הכאב. יש להראות תסמונת כאב כרונית הנבדלת מבעיות רפואיות אחרות. * **הסתמכות על הפסיקה:** בית המשפט ביסס את החלטתו על שורה של פסקי דין מרכזיים בנוגע למינוי מומחים בתחום הכאב, לרבות רע"א 3504/11 שי ששון, רע"א 23968-04-21 ישיר איי.די.איי., ות"א 9461-10-18 פלוני נ' כלל. * **התייחסות ל"טעות טכנית" והרחבת חזית:** בית המשפט לא קיבל את הטענה ל"טעות טכנית" כעילה מספקת למינוי מומחה נוסף, בפרט לאור העיתוי בו הועלתה. הנתבעת טענה כי מדובר בהרחבת חזית, ובית המשפט נטה לקבל עמדה זו, בכך שלא מצא הצדקה למינוי מומחה נוסף מעבר לאלו שכבר מונו, וזאת בשלב מאוחר של ההליך. **4. חידושים משפטיים ומשמעויות** * **הגבלת מינוי מומחה כאב:** ההחלטה ממחישה את ההבחנה המתווה בפסיקה בין מקרים בהם יש צורך במומחה כאב ייעודי (כאשר קיימת תסמונת כאב כרונית נפרדת, כמו CRPS) לבין מקרים בהם הכאב הוא סימפטום של פגיעה ספציפית שמומחה אחר כבר בחן. הדבר מבטא גישה של זהירות ויעילות דיונית, ומונע מינוי מומחים מיותרים. * **חשיבות העיתוי בהגשת בקשות:** בית המשפט מדגיש את חשיבות העיתוי בהגשת בקשות למינוי מומחים, במיוחד בשלב מאוחר של ההליך, לאחר הצעות פשרה ותחשיבי נזק. הדבר מחזק את הצורך בשקידה ובדיקת כלל הראיות והטענות בשלבים מוקדמים. * **משקל ל"ראשית ראיה" אל מול שיקולים נוספים:** ההחלטה מבהירה כי קיומה של "ראשית ראיה", אף אם הרף לקיומה נמוך, אינו מהווה כרטיס ירוק אוטומטי למינוי מומחה. יש לבחון את הבקשה בהתאם לנסיבות הספציפיות, לרבות רצף טיפולי, עיתוי, והתאמה לעקרונות הפסיקה בתחום. * **עמידה על הנטל להוכחת קשר סיבתי:** ההחלטה מחזקת את עמדת הנתבעות כי נטל ההוכחה על קשר סיבתי בין התאונה לבין הפגיעה (ובמקרה זה, הכאב) מוטל על התובעת. הפער הזמני בין התאונה לתחילת התיעוד הרפואי של הכאב, לצד עדות קודמת לקיומו של כאב דומה, מקשים על ביסוס הקשר. **5. סיכום** בית המשפט דחה את בקשת התובעת למינוי מומחה רפואי בתחום רפואת הכאב, מן הטעמים שפורטו לעיל. הדחייה מבוססת על כך שלא הוכחה קיומה של תסמונת כאב כרונית נפרדת, על עיתוי הגשת הבקשה, ועל שיקולים של יעילות דיונית. ההחלטה משקפת את הגישה המאוזנת בפסיקה, המבקשת לאפשר לתובעים את יומו, אך תוך הקפדה על קיום הליכים יעילים, ענייניים, ועל ביסוס טענות רפואיות על תשתית ראייתית מספקת ובהתאם לכללים שנקבעו.