ת"א 57138-10-21

תקציר

התובע, עורך דין במקצועו, תבע את לקוחו לשעבר, הנתבע, בגין הוצאות משפט ולשון הרע. התובעת ייצגה את הנתבעת בהליכי ירושה לאחר פטירת הוריו של האחרון. השניים חתמו על הסכם שכר טרחה מותנה, לפיו יקבל התובע 10% מירושת הנתבע. ההסכם כלל גם סעיף הקובע כי במידה והלקוח יחליט להפסיק את הטיפול בעורך הדין בשלב כלשהו, הוא ישלם את מלוא שכר הטרחה ותוספת של 1,500 שקל לשעת עבודה של עורך הדין. הנתבעת הפסיקה את ייצוגה של התובעת כחודשיים וחצי לאחר חתימת ההסכם, ומבלי שהתובעת השתתפה בהליך משפטי. לאחר מכן תבע התובע את הנתבע על מלוא שכר הטרחה, בטענה כי הנתבע ביטל את ההסכם כדי להימנע מתשלום. השופט מצא כי טענות הנתבע בדבר קיומה של צוואה לטובתו, כמו גם טענותיו בדבר מעורבות המחלקה לסמים בארה"ב, הן חסרות בסיס ומנותקות מהמציאות. עם זאת, השופט מצא גם כי הנתבע האמין באמת ובתמים לטענות אלה, ולא היה שבע רצון מטיפולו של התובע בעניינו. לפיכך, ביטול ההסכם לא היה רק כדי להימנע מתשלום שכר טרחת עורך דין. עוד קבעה השופטת כי סעיף שכר הטרחה בהסכם, שקבע את שכר הטרחה במקרה של הפסקת הייצוג, נוגד את תקנת הציבור ודינו להתבטל. באשר לתביעה לשכר טרחת עורך דין ראוי, החליטה השופטת כי יש לפסוק לתובע 18,000 ₪ בתוספת מע"מ, בהתבסס על כ-12 שעות עבודה של התובע כפול התעריף השעתי של 1,500 ₪ בתוספת מע"מ, שהשופט מצא סביר. אשר לתביעת לשון הרע, השופט מצא כי הנתבע הגיש תלונה ללשכת עורכי הדין נגד התובע, לרבות טענות שאינן נכונות, ואשר הנתבע לא הצליח להוכיחן. השופט קבע כי חלק מהאמירות בתלונה מוגנות תחת הגנת תום הלב, אך אחרות לא. השופט הורה לנתבע לשלם לתובע פיצויי לשון הרע בסך 12,000 ₪. לבסוף הורה השופט לנתבע לשלם לתובע סך של 33,240 ₪ וכן הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 15,000 ₪. עוד קבעה השופטת כי יש להסיר עיקול על חלקו של הנתבע בנכס הקשור להליכי הירושה, ולהעבירו לחלקו של הנתבע בתמורה ממכירת הנכס, שהופקדו בחשבון בנק.