ת"ט 52673-05-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את התנגדות המבקש לביצוע שטר מיום 10.09.1989. המבקש ביקש ארכה של המועד האחרון להגשת ההתנגדות, אולם ההתראה בדבר שטר החוב נמסרה למבקש ביום 12.02.1990, וההתנגדות הוגשה למעלה מ-30 שנה לאחר מכן, ביום 24.05.2022. המבקשים טענו כי לא היו מודעים לתיק ההוצאה לפועל ולא זכרו שקיבלו או חתמו על המסירה בשל נסיבות אישיות, אולם בית המשפט מצא כי המבקש היה מודע להליך ואף השתתף בו. עוד טען המבקש כי חתימתו על שטר המכר זויפה, אך לא זימן את המגיש לערער על תצהירו. בית המשפט מצא כי אין סיבה מיוחדת המצדיקה את הארכת המועד להגשת ההתנגדות מעבר למועד האחרון. באשר להתנגדות עצמה ציין בית המשפט כי היא שקולה לבקשת רשות להתגונן מפני תביעה בהליך של פסק דין מקוצר. המבקש טען כי היו תחת השפעת סמים קשים ולכן לא זכרו שחתמו על השטר המדובר, ויש לבטל את כל התחייבויותיהם בשל חוסר יכולתם להבין את המסמכים עליהם חתמו. המשיב טען כי טענות המבקשים סותרות, שכן לטענתם אינם זוכרים את האירועים שקדמו לחתימת שטר המכר, אך גם זיופים לכאורה. עוד ציין המשיב כי המבקש אישר את חובו מספר פעמים ואף פתח בהליך פלילי בעניינו, ובמקביל טען כי אינו חייב את החוב. בית המשפט הגיע למסקנה כי הגנתו של המבקש חסרה ערך ופירוט, ומהווה ניסיון לעכב את הבלתי נמנע. המבקש, שחתם על שטר החוב ולא כיבד אותו, לא היה זכאי להעלות הגנה, ובפרט כזו שסתרה את אישורי החוב הקודמים שלו. זאת ועוד, טענת המבקש כי המשיב דרש מהם כספים במרמה אינה מהווה עילה מספקת להגנה, במיוחד נוכח השיהוי הרב בהגשה, והעדר הפירוט המפורט בהתנגדות. לפיכך החליט בית המשפט, לטובת איזון זכויות הצדדים, לדחות את ההתנגדות ולא להאריך את המועד להגשתה.