תלה"מ 6904-02-19

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה לאיזון משאבים בין בני זוג לשעבר. המחלוקת העיקרית נסובה סביב מכירת דירה בה התגוררו הצדדים למעלה מ-12 שנה. הדירה נמכרה במהלך ההליך המשפטי, והמוקד עבר לחלוקת תמורת המכירה. התובעת טענה כי הדירה שופצה מכספה וביקשה חלוקה ספציפית בתמורה. עם זאת, השופטת דחתה את טענתה וקבעה כי התובעת הציגה גרסאות סותרות לגבי עלויות השיפוץ ולא הצליחה להוכיח את זכאותה לדירה או לתמורת המכירה. בנוסף, השופט קבע כי התובעת מנועה מלתבוע זכויות בדירה משום שהצהירה בעבר בהליכי פשיטת רגל כי אין לה זכויות בה, מה שהוביל לפיטוריה. לגופו של עניין, קבעה השופטת כי לא הייתה כוונה לחלוק בדירה, אותה ירש הנתבע, וכי טענת התובע לא הייתה משכנעת. באשר לחובות כספיים, השופט הורה לשני הצדדים לחלוק בחובות שנצברו במהלך נישואיהם, למעט כמה חריגים. התובע חויב לשלם לנתבע הוצאות משפט בסך 15,000 ₪. השופט אימץ גם את חוות דעתו של האקטואר על פי חלופת ההיוון לאיזון משאבים. לבסוף, התיר השופט לנאמנים להעביר את יתרת תמורת המכירה לנתבע, בהתחשב בכך שהתובע יהיה חייב לו כספים לאחר איזון המשאבים. פסק הדין הדגיש את הצורך להשמיט פרטים מזהים כדי להגן על פרטיות הצדדים ובני משפחותיהם.