בג"צ 329/81

תקציר

פסק הדין הנדון הוא דחיית עתירה שהגישה אישה נגד בעלה, המשיב מס' 3, בדרישה לחייב את בג"ץ לחייב את היועץ המשפטי לממשלה (המשיב מס' 1) לפתוח נגדו בהליכים פליליים על סמך מספר תלונות שהגיש. העותר האשים את היועץ המשפטי לממשלה בכך ששקל המלצות בלתי ראויות של דרגים נמוכים יותר במערכת החקירות המשטרתית בבואו להחליט שלא להגיש כתבי אישום. עם זאת, בית המשפט קבע כי החלטת היועץ המשפטי לממשלה היא החשובה ביותר, ולהמלצות מדרגים נמוכים יותר בהיררכיה אין משמעות משפטית מחייבת. בית המשפט הדגיש כי יתערב בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה רק אם יש ראיות לרשעות או חוסר תום לב, או אם ההחלטה בלתי סבירה באופן קיצוני ויורדת לשורש העניין. מאחר שהעותר לא הביא כל ראיה לכאורה לפגמים כאלה בתהליך קבלת ההחלטות ולא הציג מקרים ספציפיים של טיפולים שונים במצבים זהים, לא ראה בית המשפט טעם לבטל את החלטת היועץ המשפטי לממשלה. תחת זאת, פסק הדין מדגיש את שיקול הדעת הרחב ממנו נהנה היועץ המשפטי לממשלה במקרים כאלה וקובע כי תפקידו של בית המשפט אינו להחליף שיקול דעת זה בשיקול דעת משלו. פסק הדין גם מתווה את העקרונות המנחים את סמכות הביקורת השיפוטית המוגבלת של בית המשפט בעניינים אלה. זאת, תוך הקפדה על כך שפעולותיו של היועץ המשפטי לממשלה יהיו הוגנות, כנות, סבירות ובלתי שרירותיות, תוך שקילת שיקולים ענייניים בלבד. השופט א' ברק, בהסכמתו, מדגיש כי היועץ המשפטי לממשלה, על אף היותו בעל מעמד גבוה, כפוף לאותן נורמות של ביקורת שיפוטית כמו כל עובד ציבור אחר. הוא טוען לגישה המעריכה אם החלטת היועץ המשפטי לממשלה יכולה להתקבל באופן סביר על ידי יועץ משפטי לממשלה בנסיבות הנתונות, במקום להעריך אם בית המשפט היה מחליט באופן דומה. ההחלטה מחזקת את עצמאותו ואוטונומיו של היועץ המשפטי לממשלה תוך הדגשת הצורך בביקורת שיפוטית ראויה להגנה מפני ניצול לרעה של סמכות. העתירה נדחתה, והעותר חויב בהוצאות המשפט של המשיבים.