עב"ל 1326/01

תקציר

הערעור במקרה זה נסוב סביב סוגיית הזכאות לגמלאות לאחר המוות לפי חוק הביטוח הלאומי. המוסד ערער על התביעה, תוך שהוא מצטט את סעיף 303(ג) לחוק, הקובע כי זכויות כספיות על פי החוק אינן עוברות בירושה. עם זאת, בית המשפט הבהיר כי הוראה זו אינה חלה, שכן אלמנתו ועיזבונו של המנוח אינם תובעים הטבות עבור התקופה שלאחר מותו. במקום זאת, סעיף 308 מאפשר לשאירים לקבל קצבה ללא תשלום המגיעה לנפטר. בית המשפט קבע כי האלמנה יכולה לתבוע הטבות עבור בעלה המנוח, בכפוף למעמדו כתושב. באשר לתושבות, המנוח החזיק בתעודת זהות ישראלית, המקימה חזקת תושבות שהמוסד היה צריך להפריך. בית המשפט המחוזי התעלם מחזקה זו, ולא ערער באופן אפקטיבי על מעמד התושבות הנתמך בראיות כגון הצהרות של קרובי משפחה והמנוח עצמו. בעוד שהתעוררה סתירה מסוימת עם אמירתו של קרוב משפחה אחר, היא חזרה בה והחלישה את אמינותה. לפיכך, בשל ראיות עקביות התומכות בשהייה רצופה בירושלים וחוסר יכולתו של המוסד להפריך, קיבל בית המשפט את הערעור, ואישר את מעמד התושבות הישראלית של המנוח משנת 1982 ועד מותו בשנת 1995, ובכך זיכה את אלמנתו לתבוע את ההטבות.