ע"א 8751/11

תקציר

פסק הדין מתייחס לסמכות השיפוט של בתי המשפט בישראל בעניינים אזרחיים, ובפרט בכל הנוגע לתביעות כספיות ויחסי נאמנות. על פי פסיקה קודמת, סמכותו של בית המשפט עוקבת אחר הסעד המבוקש, כלומר בית המשפט שיש לו סמכות תלוי בסעד הנתבע בתביעה. אם הסעד הכספי הנתבע הוא בסמכותו של בית משפט השלום, אז זה בית המשפט שיש לו סמכות לדון בתיק. במקרה הנוכחי, התובעים תבעו סעד כספי מתחת למיליון שקל, המצוי בסמכותו של בית משפט השלום, אך הם גם טענו כי הנתבע קיבל כספים בנאמנות ממס רכוש. בית משפט קמא קבע תחילה כי תביעת הנאמנות מקנה סמכות לבית המשפט המחוזי. עם זאת, פסק הדין מבהיר כי לא תמיד זה המצב. סעיף 37 לחוק הנאמנות קובע כי הליכים הקשורים לנאמנויות חייבים להידון בבית המשפט המחוזי, אך סעיף 39 מאפשר לכל בעל עניין לפנות לבית המשפט "בכל ענין לפי חוק זה". פסק הדין מדגיש כי מדובר רק בהליכים הקשורים מטבעם לחוק הנאמנות, כגון יצירת נאמנות. בתביעות שעניינן יחסי אמון הנובעים ממצבים אחרים, כגון שליחות, לבית משפט השלום יש סמכות. לפיכך, מאחר שהתביעה הכספית במקרה זה הייתה מלכתחילה בסמכותו של בית משפט השלום ותביעת הנאמנות אינה מעבירה אוטומטית את סמכותה לבית המשפט המחוזי, בית משפט השלום הוא הפורום המתאים לתיק זה.