ת"א 14037-12-16

תקציר

התובעים, שהיו בני זוג, תבעו את הנתבעת, חברת בנייה, בגין ליקויים וליקויים בדירתם החדשה שנרכשה, וכן בגין אי תיקונם על ידי החברה. התובעים טענו כי הדירה נמסרה ללא ראויה למגורים, עם חסרים שירותים בסיסיים כגון שירותים ודלתות, וכי החברה לא הצליחה לתקן ליקויים אלה ואחרים למרות בקשות רבות. הם תבעו פיצוי בגין עוגמת נפש, אובדן ימי עבודה והוצאות שנגרמו במסגרת התביעה, וכן ירידת ערך הדירה בשל מחסן שהיה אמור להתבטל אך לא בוטל. השופט פסק לטובת התובעים ברוב הסעיפים. נמצא כי הסכם טרום המסירה היה תקף, למרות שלא היו בו חתימות של שני התובעים, שכן די היה בחתימתו של תובע אחד. גם הטענה כי הבית לא היה ראוי למגורים בעת המסירה התקבלה, שכן התובעים הסכימו לעבור לגור בו לפני הנפקת טופס 4, שאישר את כשירות הדירה למגורים, והנתבע הבטיח כי הדירה תהיה מוכנה. השופטת קבעה כי הסכמת התובעים לעבור לגור ללא טופס 4 אינה שוללת את זכותם לתבוע פיצוי בגין איחור במסירה, ואף אינה מהווה הרחבה של החזית. באשר לניתוק אספקת המים לדירת התובעים, פסק השופט לטובת התובעים, וקבע כי הנתבע פעל בחוסר תום לב ושלא כדין בכך שניתק את אספקת המים במהלך סכסוך על דשא סינטטי שהונח בחצר. עוד קבעה השופטת כי הנתבעת איבדה את הזכות לתקן את הפגמים בשל מחדלה לעשות כן כראוי ובתוך זמן סביר. לפיכך נפסקו לתובעים פיצוי בגין עלות תיקון הליקויים, שישולם על ידי הנתבעת, וכן פיצוי בגין עוגמת הנפש שנגרמה להם עקב הליקויים וניתוק המים, והוצאות התביעה. לתובעים נפסק 135,822 ₪, צמוד למדד תשומות הבנייה נכון למרץ 2018, עבור עלות התיקונים, בתוספת 30,000 ₪ בגין ירידת ערך הדירה בגין המחסן. מדובר בסך הכל ב-165,822 שקל. בנוסף, נפסקו לתובעים 20,000 ₪ בגין עוגמת נפש ו-24,335 ₪ בגין הוצאות ההליך, וכן שכר טרחת עורך דין בסך 18,720 ₪. הנתבע חויב לשלם לתובעים סכומים אלה בתוך 30 יום מיום קבלת דרישתם. לשני הצדדים הייתה זכות לערער על פסק הדין.