ת"א 2930/00

תקציר

התובעת, גב' מרים סעת, תבעה את בעלה, מר ניסים סעת, ואת חברת הביטוח שלו בגין נזקים שנגרמו לה כתוצאה מתאונת דרכים שאירעה ביום 30.5.99, בה נגרמו לה פציעות מרובות. הנתבעים הודו בחבות אך חלקו על היקף נזקיו של התובע. בית המשפט מינה מומחים רפואיים בתחומים שונים, שחוות דעתם הוגשה לבית המשפט. הנכות הרפואית המשוקללת של התובע נקבעה על 49.4% לצמיתות. עם זאת, בית המשפט מצא כי טענותיה של התובעת בדבר כושר השתכרותה חסרות שחר בשל סתירות וחוסר אמינות בעדותה. נכותה התפקודית הוערכה בשיעור של 30%, שכן היא אינה תואמת במלואה את נכותה הרפואית. בית המשפט פסק לתובעת 50,000 ₪ בגין הפסדי השתכרות בעבר, וקבע כי אין זה סביר שהתאונה הייתה מובילה לעבודה חדשה לאור פרישתה המוקדמת ונסיבות המקרה. תביעת התובע להפסדי פנסיה נדחתה מחוסר ראיות מספיקות. בית המשפט פסק גם 50,000 ₪ הוצאות רפואיות והוצאות נסיעה, וקבע כי התובעת לא עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה בנוגע להוצאות ולנחיצותן. עבור סיוע מאחרים, נפסקו לתובעת 150,000 ₪ ברחבי העולם, מאחר שבית המשפט קבע כי נכותה התפקודית נמוכה מהנדרש. התובע היה זכאי לפיצוי בגין כאב וסבל, המחושב לפי 49.373% נכות בסך כולל של 97,135 ₪. ניכויים בוצעו בגין תשלומים שכבר בוצעו על ידי הנתבעים, בסך כולל של 70,750 ₪. בית המשפט הורה לנתבעים לשלם לתובע סכומים אלה, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית משפטית ממועד התאונה. שכר טרחת עורכי הדין נקבע על 7% מהסכומים שנפסקו, דבר המשקף את חוסר אמינותה של התובעת ואת אופייה המופרז של תביעתה. הסכום הכולל המגיע לתובע, לאחר ניכויים ושכר טרחת עורך דין, לא צוין בפסק הדין.