ת"א 41277-03-16

תקציר

השופטת קיבלה את הטענה כי המנוח שנכסיו מדוברים לא היה נפקד ולכן רכישת נכסיו על ידי הנתבעים הייתה שלא כדין. פסק הדין הקודם בתיק, שגם הוא קבע כי המנוח אינו נפקד, מהווה מעשה של בית המשפט והשתק, כלומר התביעה הנוכחית, בהיותה בין אותם צדדים, מבוססת על אותן עילות כמו הקודמת ואין לבחון אותה מחדש אלא אם קיימות ראיות חדשות. עוד קבע השופט כי הנתבעים לא פעלו בתום לב, ואין להגן על העסקה לפי סעיף 17 לחוק נכסי נפקדים גם אם מדובר בקרקע חקלאית ולא במקום מגוריו של המנוח. הנתבעים גם לא הביאו כל ראיה למעשיהם לפני העסקה שתצדיק את טענתם לתום לב. זאת ועוד, השופטת לא קיבלה את טענת הנתבעים כי יש לדחות את התביעה בשל השיהוי של התובעת בהגשתה, שכן השיהוי לא העיד על ויתור התובע ולא החמיר את מצבם של הנתבעים. לפיכך החליטה השופטת כי יש להשיב את זכויות המנוח בנכסים לתובע, שהוא יורשו, והורתה לנתבעים לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך הדין של התובע.