ב"ל 59317-06-20

תקציר

פסק הדין דוחה את תביעת התובע לתגמולים לפי חוק ביטוח נפגעי עבודה. התובע, שעבד במעון, טען כי שני אירועים שהתרחשו במהלך העסקתו – פגישה ביום 29.11.2017 ואירוע פרידה עם דיירים ביום 4.1.2018 – היו אירועים חריגים אשר גרמו לו ללחץ נפשי קיצוני, שהוביל להידרדרות הנפשית שלו ולפיטוריו לאחר מכן. מהראיות עולה כי עבודתה של התובעת במעון התאפיינה בקשיים ובלחצים מתמשכים. היו עימותים עם אנשי הצוות, והממונים עליו הביעו חוסר שביעות רצון מתפקודו בהזדמנויות רבות. בפסק הדין צוין כי מעדותו של התובע עצמו ומהתיעוד הרפואי עולה כי הוא ייחס את מצבו הנפשי ללחץ ממושך זה, ולא לאירוע ספציפי כלשהו. באשר לאירוע החריג הראשון לכאורה, הפגישה ביום 29.11.00, הראיות מצביעות על כך שמדובר בחילופי דברים קצרים ולא חריגים בין התובע לבין הממונים עליו בדבר אי הבנה לגבי מהות הפגישה. תיאורו של התובע את האירוע לא היה אמין, וטענתו כי מדובר בשימוע שיכול לקבוע את גורלו לא נתמכה בשום ראיה. גם האירוע השני, אירוע הפרידה מהתושבים, לא נחשב לאירוע חריג. עדותו של התובע באירוע זה לא הייתה עקבית, והראיות, לרבות עדותם של שני העובדים שנכחו במקום, לא תמכו בטענתו ללחץ נפשי קיצוני. ככלל, פסק הדין קובע כי אף אחד מהאירועים החריגים הנטענים לא גרם לתובע מתח נפשי יוצא דופן, ועל כן התביעה נדחית. ההחלטה ניתנת לערעור בבית הדין הארצי בתוך 30 יום.