בג"צ 1355/93

תקציר

מועצת עיריית ירושלים החליטה להטיל ארנונה כללית על מבנים בתחומה לשנת 1993 לפי פקודת העיריות. העותרים, בעלי עסקים במזרח ירושלים, ערערו על ההחלטה וטענו לסיווג מס נמוך יותר לנכסיהם, וכן לתיקונים בחיובי מס בעבר. לטענתם, ההחלטה אינה חוקית ואינה סבירה, שכן היא מטילה שיעור מס אחיד על מבנים שאינם למגורים מבלי להתחשב במיקומם או בייעודם של המבנים, דבר שגרם לאפליית בעלי עסקים. עם זאת, בית המשפט מצא כי למועצת העירייה שיקול דעת רחב לקבוע אמות מידה למיסוי והעותרים לא הביאו ראיות מספיקות לחוסר סבירות. החלטת שיעור המס האחיד לא חרגה מסמכותה של המועצה, וטיעוני העותרים בדבר סבירות נעדרי תשתית עובדתית. הפסיקה תומכת בסמכותה הרחבה של המועצה בקביעת אמות מידה למיסוי, והעותרים לא הוכיחו חוסר סבירות קיצוני. השופט א' גולדברג והשופטת שאטל הסכימו עם פסק הדין, והעתירה נדחתה מבלי שנגבו מהעותרים הוצאות.