בש"א 560/09

תקציר

במקרה זה התעוררה סוגיה שיפוטית כאשר עדת מפתח, גב' נאוה קרמר, המשמשת כנציגת ציבור בבית הדין האזורי לעבודה בירושלים, נדרשה להעיד. התובעים ביקשו תחילה סעד זמני נגד מעסיקם בבית המשפט בירושלים. עם זאת, התברר כי מר ויקטור אלברנס, נציג ציבור בפאנל, היה גם עד חיוני, מה שהוביל להעברת הדיון להרכב אחר באותו בית משפט, שאישר את הסכם איחוד הצדדים לדיונים משולבים. לאחר מכן, מינויה של גב' קרמר לבית המשפט ב-21 ביוני 2009 סיבך את העניינים עוד יותר, שכן עדותה נחשבה קריטית לתיק בשל תפקידה כקצינת שכר וכוח אדם. בא כוחה של התובעת טען לעדותה הטכנית החיונית, וטען כי תפקידה אינו משפיע על ההליכים, שכן היא אינה חברה בפאנל הדן בתיק. עם זאת, בא כוחה של הנתבעת ערער על עדותה כטכנית, בהתחשב בטענות נגד התנהלות החברה. בסופו של דבר החליט השופט אגסי, בהנחיית השופט פרוז'ינין, להעביר את הסמכות לנשיא בית הדין הארצי לפסק דין המבוסס על עקרונות ניגוד עניינים. ההחלטה משקללת את ניגוד העניינים שעלול להיווצר אם נציג ציבור – בעל דין או עד פוטנציאלי – יעיד בבית המשפט שבו הוא מכהן, כפי שמודגש בתקדימים (למשל, ש"א 97/06, ש"א 1526/02). נוכח עדותה חסרת התחליף של גב' קרמר ומינויה האחרון לבית המשפט, הועבר התיק לבית המשפט המחוזי בתל אביב, תוך מתן הנחיות לזירוז מועדי הדיונים כדי לכבד הסכמות קודמות על דיונים תכופים, תוך הבטחת הגינות פרוצדורלית והימנעות מניגודי עניינים צפויים.