ת"א 2610/05

תקציר

התובעת, חברת בנייה, תבעה את הנתבעת, יורשתו של בעל קרקע, לפיצויים שנבעו מעיכוב בפרויקט בנייה עקב הפרת הסכם קומבינציה על ידי הנתבעת. השיהוי נגרם בשל הליכים משפטיים עקרים של הנתבעת לביטול ההסכם. הנתבעת תבעה מנגד פיצוי בגין איחור במסירה של שתי דירות שיועדו למנוח ובגין התעשרות שלא כדין שנבעה משינויים בתכניות הבנייה. בית המשפט מצא את הנתבע אחראי לנזקים הקשורים לתקופת השיהוי הראשונה, שנמשכה שלוש שנים ושלושה חודשים. לתובע נפסק סך של 496,075 ₪, מתוכם הוצאות משפט בסך 101,200 ₪ והוצאות מימון עודפות בסך 394,875 ₪. באשר לתביעה שכנגד, הורה בית המשפט לתובעת למסור את שתי הדירות לנתבעת, בהתאם להסכם המקורי. הנתבע היה זכאי לקבל את הפיצוי המוסכם בסך 1,500 ₪ לחודש עבור דירה אחת ו-1,600 ₪ לחודש עבור הדירה השנייה, החל ממרץ 2005 ועד למועד המסירה בפועל. תביעת התובע בגין העיכוב בבנייה "נבלעה" בתוך התביעה שכנגד, ולא הותירה לתובע איזון. בית המשפט דחה את תביעת הנתבעת להתעשרות שלא כדין עקב שינויים בתכניות הבנייה, כפי שהמנוח הסכים להן. שני הצדדים חויבו לשאת בהוצאותיהם ובשכר טרחת עורך דין, מאחר שחלק מתביעותיהם לא צלחו. פסק הדין ניתן לטובת התובעת על סך 496,075 ₪, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התביעה ועד לתשלום, ולטובת הנתבע בגין התביעה שכנגד, בניכוי הסכום שנפסק לתובע, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית ממועד התביעה שכנגד.