עת"מ 4141-03-22

תקציר

בית המשפט החליט לדחות את בקשת העותרים לערער על סיווגה של תכנית כתכנית כוללת. העותרים טענו כי על בית המשפט לתקן את התכנית ולשנות את האיזון בין השטחים שבה, אולם בית המשפט לא מצא טעם לעשות כן, שכן הדבר יפגע בבעלי קרקעות וזכויות קניין אחרים שאינם חלק מהעתירה, ואין זה מתפקידו של בית המשפט לשמוע את קולם. בית המשפט דחה גם את טענתם העיקרית של העותרים בדבר מתן זכות ערעור למועצה הארצית, שכן החלטת היו"ר שלא לאפשר זאת הייתה סבירה, מעוגנת עקרונית ונפלה בגדר שיקול הדעת המקצועי שהוקנה לו. השופט הדגיש כי מדובר במקרה פרטני המונע משיקולים כלכליים ולא תכנוניים, וכי היו"ר קיבל החלטה תכנונית מקצועית שבית המשפט לא צריך לגבור עליה. זאת ועוד, סיווגה של התכנית ככוללנית נעשה במסגרת המשפטית והיה סביר, והפסיקה הקודמת תמכה בהחלטה זו. השופט ציין כי אין זה מתפקידו של בית המשפט לקבוע סטנדרטים מחמירים לסיווג תוכניות – הדבר יגביל יתר על המידה את גמישותם של גופי התכנון. אי השוויון באיזונים בין המתחמים היה גם נושא שכיח בתכנון ולא היו לו השלכות רוחביות, מה גם שהעותרים נהנו כלכלית מהתכנית. בסיכומו של דבר, מדובר בהחלטה תכנונית מקצועית שלבית המשפט לא הייתה עילה להתערב בה, ולפיכך נדחתה העתירה, והעותרים חויבו לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים.