ע"פ 4355/22

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורו של המערער, וקובע כי לא הייתה עילה לפסול את השופט בשל חשש לכאורה למשוא פנים. בית המשפט בחן את הקריטריונים לפסילה לפי סעיף 77א(א) לחוק בתי המשפט, הדורש ראיות לחשש ממשי להיעדר משוא פנים של שופט. המערער טען כי התובע שמע הליך הארכת מעצר קשור ולכן עשוי להיות מוטה. עם זאת, בית המשפט לא מצא ראיות משמעותיות לתמיכה בטענות אלה. תקדימים כמו פרשות מאהלו וחרב זכו להתייחסות, והדגישו כי חשיפה לרישומים פליליים קודמים או לפסקי דין פליליים אינה מובילה מטבעה לפסילה, אלא אם כן "מסה קריטית" של חומר בלתי קביל השפיעה על החלטות השופט. טענת המערער בדבר הערכת המסוכנות שערך התובע תשעה חודשים קודם לכן לא נמצאה מספקת כדי להצביע על משוא פנים, שכן בהחלטות מאוחרות יותר לא נרשמו הפרות מצד המערער, דבר שהוביל להקלה בתנאי מעצר הבית. עוד הבהיר בית המשפט כי ידיעה על הרשעות קודמות בתיק אינה פוסלת שופט באופן אוטומטי, במיוחד כאשר מידע זה הוא מהותי לכתב האישום. בפסק הדין הודגש כי החלטתה הקודמת של התובעת בעניין שלילת רישיונו של המערער תישאר חלק מההליך הנוכחי, וקבעה כי כל תובע מוסמך יטפל בתיק באופן אובייקטיבי. בסופו של דבר, מהטעמים שפורטו, לרבות היעדר השפעה פסולה או משוא פנים, נדחה הערעור, מה שהופך את ההליכים והמסקנות המקוריים לתקפים וצודקים.