ת"א 29407-11-20

תקציר

פסק דין זה עוסק בתביעה שהגישו שני תובעים, קשת אילרואי מערכות בע"מ ומנהלה אביגדור קשת, נגד שני נתבעים, הדס פורת ובעלה חנוך פורת, המבקשים להטיל על האישה את האחריות לחובו של בעלה. התביעה נובעת ממערכת יחסים עסקית בין החברה לבין הבעל, שהביאה לחובות כבדים. התובעים טוענים כי האישה נהנתה מהכספים שניתנו לבעלה ולכן יש להטיל עליה אחריות לחוב. הנתבעים, לעומת זאת, טוענים כי אין קשר בין האישה לבין התובעים, וכי ענייניה הרכושיים והכספיים, נפרדים לחלוטין מאלו של בעלה. בית המשפט פותח בהתוויית החוק החל, המניח חלוקה שווה של הנכסים לזוגות שנישאו לאחר ינואר 1974, אלא אם הוסכם אחרת. מאחר והנתבעים נישאו בשנת 1992, משטר הרכוש שלהם נשלט על ידי חוק זה, כלומר אין חזקה כללית של חובות משותפים. לאחר מכן בוחן בית המשפט את הראיות שהוצגו ומוצא כי התובעים לא הצליחו להביא ראיות מספיקות לכך שהאישה הייתה מעורבת בעסקיו של בעלה או ידעה על חובותיו. בנוסף, לא עלה בידי התובעים להוכיח כי כספי החוב שימשו למשק הבית המשותף או כי האישה שימשה "מקלט" לכספי בעלה. יתר על כן, בית המשפט מגיע למסקנה כי התובעים לא עמדו בדרישות חוק עשיית עושר, הקובע כי הנתבע קיבל טובת הנאה שלא כדין, וכתוצאה מכך נוצר עשיית עושר ולא במשפט. הטענה נעדרת אפוא כל יסוד, ובית המשפט פוסק לטובת הנתבעים. משכך, חויבו התובעים לשלם לנתבעים הוצאות משפט, לרבות שכ"ט עו"ד בסך 10,000 ₪.