תלה"מ 6306-10-18

תקציר

פסק דין זה עוסק במחלוקת בין הוריו הגרושים של קטין, בנוגע למשמורת, הזכות לקבוע את מקום מגוריו של הקטין וחלוקת הזמן שהקטין מבלה עם כל אחד מההורים. האב ביקש שהבן ימשיך להתגורר באזור מגוריו ויישאר באותה מסגרת חינוכית, ואילו האם ביקשה לעבור עם הקטין לעיר אחרת בישראל, ולשנות את המסגרת החינוכית שלו. השופט קבע כי קביעת המשמורת מיותרת ואינה לטובת הקטין. במקום זאת, שני ההורים יחלקו אפוטרופסות. השופטת קיבלה את בקשת האב כי מקום מגוריו העיקרי של הקטין יישאר בסמוך לביתו, וכי הוא ימשיך ללמוד במוסד החינוכי הנוכחי. השופטת ביססה החלטה זו על חוות דעת מומחים, תוך שימת דגש על הצורך ביציבות בחיי הקטין, על השינויים החיוביים שעשה האב ועל השינויים המשבשים שעברה האם בשנתיים האחרונות, לרבות מעבר ארבע פעמים לערים שונות. השופט דחה את טענת האם כי חזקת הגיל הרך מצדיקה את קבלת המשמורת. עוד הורו כי זמני השהות של הקטין עם כל אחד מההורים יחולקו באופן הבא: בשבוע הראשון שוהה הקטין עם אביו בימים ראשון עד שלישי ורביעי בלילה, ועם אמו בלילות חמישי עד שבת. בשבוע השני, הקטין שוהה עם אביו מיום ראשון עד רביעי וחמישי בלילה, ועם אמו משישי עד שבת בערב. הסדר זה חל גם על חגי ישראל, כאשר החופשות מתחלקות שווה בשווה בין ההורים, בתחילת כל תקופת חופשה. בנוסף, הורתה השופטת לשני ההורים להמשיך בהדרכת ההורים ולעסוק בתהליכי תיאום הורי, שמטרתם לשפר את המסוגלות ההורית ואת קבלת ההורה השני. עלויות ההליכים וההליכים המשפטיים יישאו באופן שווה על ידי שני ההורים. בפסק הדין הודגש כי כל שינוי עתידי המצדיק בחינה מחדש של מקום מגוריו, משמורתו או לימודיו של הקטין, צריך לנסות תחילה להיפתר באמצעות תיאום הורי, ואם לא יצלח, יתבקש חוות דעת מומחה, עם אפשרות לפתוח בהליכים משפטיים נוספים אם ההמלצות לא יתקבלו. חשוב לציין כי השופטת ציינה את התנהגותם הפסולה של שני עורכי הדין, המאופיינת בזלזול ובהתפרצויות, והחליטה כי כל צד יישא בהוצאותיו, במקום לפסוק הוצאות לצד הזוכה, כפי שנהוג לעשות.