עע"מ 3502/11

תקציר

פסק הדין דוחה את ערעורם של בעלי קרקעות שביקשו להשיב לעצמם את הבעלות על חלקים מאדמתם שהועברו לרשות המקומית. החלקות המדוברות יועדו לצורכי ציבור והועברו ב"מכירה ללא תמורה", עסקה שלטענת המערערים הייתה כפויה ולכן שקולה להפקעה. בית המשפט פסק נגד המערערים בקובעו כי ההעברה לא הייתה ללא תמורה, שכן בעלי הקרקע רכשו זכויות בנייה על יתרת הקרקע לאחר ההעברה, דבר שהיווה הטבה כלכלית משמעותית. זאת ועוד, המערערים לא הוכיחו כי העסקה נעשתה שלא מרצון. פסק הדין מכיר בשיהוי הבלתי סביר של הרשויות בפיתוח קרקעות המיועדות לצורכי ציבור, אך מבהיר כי עיקרון זה חל בעיקר כאשר ההסכמה ניתנת ללא תמורה. מאחר שהמשיבים אישרו בסופו של דבר תכנית מעודכנת לצורכי ציבור והמערערים קיבלו טובות הנאה מהעסקה הראשונית, הערעור נדחה. המערערים נדרשים לשלם למשיבים הוצאות בסך 20,000 ₪.