ת"א 17107/03

תקציר

התובע, שהתגורר בדירה ברמת השרון בין השנים 1991-2002, ערער על הארנונה שגבה הנתבעת בגין הדירה והגיש כתב תביעה ביום 10.2.03, בו טען כי היה תשלום יתר של מיסים במשך שתים עשרה שנים בשל רשלנות הנתבעת בחישוב שטח הדירה. לאחר פגישה מקדמית הסכימו הצדדים להגיש סיכומים בכתב ובית המשפט ייתן פסק דין ללא הליך הוכחות. התובע טען כי על בית המשפט להורות לנתבעת לפרוע את המסים שנגבו ביתר, לרבות הפרשי ריבית והצמדה, במשך כל התקופה. הנתבעת, לעומת זאת, טענה כי בית המשפט נעדר סמכות והנושא צריך להידון במינהל הארנונה, וכן העלתה מספר טענות כנגד ההחזר, לרבות התיישנות ושיהוי. בית המשפט קבע כי יש לו סמכות לדון בתיק משום שהתביעה כוללת טענה לרשלנות מצד העירייה, וכן קבע כי תביעת התובע אינה חסומה בזמן, שכן לתובע לא הייתה כל דרך לדעת על עילת התביעה לפני שנת 2002. בית המשפט הסכים עם התובעת כי הנתבעת התרשלה בחישוב שטח הדירה וכי התובעת לא התרשלה בהסתמכות על מידות העירייה. לפיכך, קבע בית המשפט כי על הנתבעת לפרוע את המסים שנגבו ביתר עבור כל התקופה, בהפרשי ריבית והצמדה, למעט שבע השנים האחרונות, שכן ההחזר לתקופה זו בוצע תוך 30 יום מבקשת התובע. כמו כן חויב הנתבע לשלם לתובע הוצאות משפט בסך 5,000 ₪.