ת"א 3031/09

תקציר

פסק הדין דן בחסינותו של עובד ציבור מפני תביעה לפי סעיף 7א לפקודת הנזיקין. על פי הסעיף, עובד ציבור חסין מפני העמדה לדין על מעשים שנעשו תוך מילוי תפקידיו השלטוניים, זולת אם מעשים אלה נעשו ביודעין בכוונה לגרום נזק או בשוויון נפש לאפשרות לגרום נזק. החסינות היא פרוצדורלית, כלומר העובד חסין מפני תביעה, אך ניתן לתבוע את המעסיק, במקרה זה, את המדינה, ולהטיל עליו אחריות למעשיו. המדינה יכולה לבקש דחיית תביעה נגד עובד ציבור, ולאחר מכן תידון התביעה נגד המדינה. ההודעה על הכרה בחסינות, שהוגשה על ידי המדינה, חייבת להיות מנומקת ומבוססת על ראיות עובדתיות. עליה להבהיר את הפעולות שביצע העובד במסגרת תפקידו השלטוני ולוודא כי חריגי החסינות אינם חלים. בית המשפט בוחן את ההחלטה להעניק חסינות כדי לוודא שהיא התקבלה בסבירות, על סמך הבדיקות וההבהרות הנדרשות, וללא שיקולים זרים. במקרה זה טענו התובעים כי הודעת המדינה על הכרה בחסינות לנתבע, פרופ' היס, אינה מספקת ואינה תקפה. הם הצביעו על פגמים פרוצדורליים, לרבות היעדר בירור מצבו הנפשי של הנאשם והיעדר כל התייחסות להליכים קודמים נגדו. בית המשפט הסכים עם התובעים, קיבל את בקשתם ודחה את הכרת המדינה בחסינות. השופט קבע כי המדינה לא ערכה חקירה יסודית וכי הודעת ההכרה נעדרת את הפירוט הנדרש בחוק. זאת ועוד, התנהגותה הסותרת של המדינה בתיקים קודמים נגד פרופ' היס והיעדר ההסבר לה לא היו מקובלים. לפיכך, הגיע בית המשפט למסקנה כי פרופ' היס לא נהנה מחסינות מפני תביעת התובעים, והמדינה חויבה לשלם לתובעים הוצאות בסך 8,000 ₪.