ע"א 87/49

תקציר

השופט אגרנט נתן את פסק דינו של בית המשפט בערעור זה שהגיש צבי לוין על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב. בית המשפט המחוזי הורה ללוין לשלם לאשתו חיה נחה לוין סכום חד פעמי של 468.813 ש"ח ומזונות חודשיים בסך 16 ש"ח עד ליום 1.1.1951. עוד טען לוין מנגד כי יש לחייב את אשתו לתת דין וחשבון על ההכנסות וההוצאות הקשורות לרכושם המשותף בתקופה קצובה ולשלם לו את אותו סכום שנמצא מגיע לו על פי החשבון. הסוגיות העיקריות שעמדו בפני בית המשפט היו האם לבית המשפט המחוזי הייתה סמכות להורות ללוין לשלם מזונות והאם העריך נכונה את סכום המזונות ואת התביעה שכנגד. בסוגיה הראשונה קבע בית המשפט כי לבית המשפט המחוזי נתונה הסמכות לדון בתביעת המזונות למרות אזרחותם הזרה של הצדדים. עוד נקבע כי בית המשפט יכול לפסוק מזונות למרות שטענת המרדה של האישה טרם נדונה בבית משפט מוסמך. בעניין השני קבע בית המשפט המחוזי כי שגה שופט בית המשפט המחוזי בכך ששקל את הצורך של האישה בגירושין כשיקול בקביעת גובה המזונות והגדיל את סכום המזונות החודשי ל-20 ש"ח. בית הדין דן גם בטענת האישה כי יש לפצות אותה על הכספים שלוותה עבור הוצאות המחיה והבריאות שלה בזמן שבעלה שהה בחו"ל. בית המשפט קבע כי הבעל לא היה חייב להחזיר הוצאות אלה אם האישה סילקה את ההלוואה לפני חזרתו. בהתייחסו לתביעה שכנגד, מצא בית המשפט כי האישה הוסמכה כראוי לשלם את חובותיו של בעלה הקשורים לרכושם המשותף. עוד נמצא כי שופט בית המשפט המחוזי העריך נכונה את התשלומים ששילמה האישה בגין חובות אלה. עם זאת, בית הדין ניכה כמה מהסכומים שהאישה טענה ששילמה עבור חובות אלה. לבסוף, מצא בית המשפט כי לא ניתן לפתוח מחדש את חשבונה של האישה בדבר ההכנסות וההוצאות הקשורות לרכוש המשותף בשל הניסוח המעורפל של התביעה שכנגד והשלב בו התבקשה. שני זיכויים נמחקו מהחשבון, וכתוצאה מכך נוצרה יתרה של 46.960 ₪ לטובת האישה. לפיכך דחה בית המשפט את הערעור ואת הערעור שכנגד, ואישר את החלטת בית המשפט המחוזי בכפוף לשינויים שצוינו לעיל. כל צד חויב לשאת בהוצאות המשפט שלו.