עת"מ 31653-10-11

תקציר

במחלוקת משפטית שבה הייתה מעורבת עירייה, קיבל בית המשפט באופן חלקי עתירה הנוגעת לגביית חובות ארנונה, וקבע כי כל חוב לפני אפריל 2002 אינו ניתן לאכיפה בשל תקופת ההתיישנות. העירייה טענה לדחיית העתירה בשל עיכובים וטענה כי החוב לא התיישן, וטענה כי תקופת ההתיישנות החלה בשנת 2005 בעקבות החלטה להטיל מסים לתקופה מסוימת. נטען כי העותר הכיר בחוב בתכתובות קודמות, שלטענת העירייה השהה את תקופת ההתיישנות. עם זאת, בית המשפט לא מצא שיהוי בהגשת העתירה, שכן הוא עמד בלוח הזמנים הנדרש להגשה לאחר החלטת רשות. בית המשפט קבע כי זכותה של העירייה לפעול לגבייה בהליכים מנהליים נפסקת לאחר שבע שנים מיום היווצרות החוב, אלא אם כן ננקטות מיד פעולות פורמליות, כגון הטלת עיקול. בית המשפט פסק גם על טיבן של התחלות ההתיישנות, וציין כי הן מתחילות כאשר הרשות רשאית לפתוח בהליכים, והגיע למסקנה כי פעולות מינהליות סבירות חייבות לבוא בעקבות כל הודעת דרישה ללא דיחוי מיותר כדי לעצור את תקופת ההתיישנות. בעוד העירייה פעלה בתוך פרק זמן סביר לאחר שליחת מכתב דרישה בשנת 2009, בית המשפט דחה כל הודאה בחוב של העותר שיש בה כדי להשפיע על תקופת ההתיישנות. כתוצאה מכך, העירייה יכלה לתבוע חובות רק בחודשים אפריל-יולי 2002, כאשר כל צד יישא בהוצאותיו המשפטיות.