ת"פ 40051/08

תקציר

הכרעת הדין דנה בהבחנה בין שתי טענות הקשורות להליך הפלילי: "מסוכנות כפולה" ו"כבר זוכיתי/הורשעתי". הראשון מתייחס לאיסור הגורף להעמיד אדם בסיכון להרשעה פעמיים באותה עבירה, ואילו השני מתייחס לפסק דין הקובע את ההשלכות של עמידה בסיכון זה. באשר לטענת "כבר הורשעתי", בית המשפט בוחן את סעיף 149(5) לפקודת ההוצל"פ, המאפשר לנאשמים להציג טיעונים מקדמיים בדבר זיכויים קודמים או הרשעות בגין המעשים בהם הואשמו. בית המשפט משווה את הפרטים העובדתיים של כתב האישום הקודם, שבו הודה הנאשם, עם כתב האישום הנוכחי. מאחר שהפרטים העובדתיים הנוספים בכתב האישום הנוכחי אינם מהווים בסיס להרשעה הקודמת והנאשם לא הועמד לדין בגינם, בית המשפט קובע כי ניתן להעמיד לדין עובדות חדשות אלה בנפרד. אשר לטענת "הסיכון הכפול", בית המשפט מכיר בעיקרון לפיו אין להעמיד אדם בסיכון להרשעה פלילית פעמיים. עם זאת, במקרה זה, המשפט הקודם בבית המשפט לתעבורה לא כלל את העבירות המפורטות בכתב האישום הנוכחי בשל היעדר סמכות עניינית, שאינה קשורה להתנהלות התביעה. בית המשפט מדגיש כי על התביעה היה לרכז את האישומים בכתב אישום אחד, אך הגשת שני כתבי אישום בערכאות שונות אינה גורמת נזק ממשי לנאשם. יתר על כן, בית המשפט דן במושג ההגנה מפני צדק, ומסביר כי הוא חל כאשר זכותו של נאשם למשפט הוגן נפגעת או כאשר התנהגות הרשויות היא שערורייתית, וכרוכה ברדיפה או בדיכוי. במקרה זה, בית המשפט אינו מוצא נסיבות כאלה, מתוך אמונה כי הנאשם יזכה למשפט הוגן. כמו כן נבחן האינטרס הציבורי בהעמדתו לדין של הנאשם בגין העבירות החמורות החדשות. בסופו של דבר, הטענה המקדמית נדחית, ובית המשפט קובע כי ניתן להמשיך בהעמדתו לדין של הנאשם על המסכה העובדתית הנוספת המפורטת בכתב האישום הנוכחי, שכן היא אינה מתנגשת עם עקרונות הסיכון הכפול או הגנת הצדק. הכרעת הדין מסתיימת בהדגשת חומרת העבירות החדשות ובצורך של התביעה לאחד אישומים בתיק אחד, תוך הכרה בחשיבות האינטרס הציבורי במיצוי הדין עם העבריינים.