ע"ע 1889-05-16

תקציר

במקרה דנן, ההחלטה הייתה לדחות את הערעור במידה רבה, ולקבל אותו רק ביחס לפיצויים שנפסקו בגין אי קיום דיון. המועצה ערערה על החרגת תצהיר של מנהל בית ספר לאחר שהמנהל לא התייצב לדיון שנקבע, בטענה שהדבר מחייב פתיחה מחודשת של ההליכים. עם זאת, בית המשפט אישר את החלטת בית הדין האזורי, וציין כי המועצה לא הגישה בקשה למתן רשות ערעור על ההחלטה הפרוצדורלית במועד, ובכך ויתרה למעשה על זכותה לערער עליה בהמשך. המשיבים טענו כי לא הודיעו להם מראש על סיום העסקתם, ובית הדין נעתר לכך, ולא מצא ראיות מספיקות מצד המועצה להוכיח אחרת. כתוצאה מכך, נפסק למשיבים פיצוי שווה ערך למשכורת של שנה שלמה, תוך הכרה בהפרת הסכם בשל היעדר הודעה מוקדמת במועד. הטענה להפליה מחמת גיל התקבלה, אך הסכום שנפסק נתפס כנמוך. עם זאת, התביעה לפיצויים בגין אי קיום שימוע נדחתה משום שהבקשה לפיצוי כאמור לא הועלתה במפורש בתביעה הראשונית, והענקת הפיצוי תביא לפיצוי כפול בגין נזק ממוני. למרות זאת, ההחלטה חיזקה את הצורך של מעסיקים לעמוד בדרישות פרוצדורליות להודיע לעובדים על אי חידוש חוזה. לבסוף, חויבה המועצה לשלם הוצאות משפט עקב דחיית הרוב בערעורה, ואישרה כי המשיבים פסקו סעדים למעט הפיצויים הקשורים לשימוע.