בג"צ 10356/02

תקציר

פסק הדין עוסק בסוגיה המורכבת של איזון בין צורכי הביטחון של המתפללים היהודים המגיעים למערת המכפלה לבין זכויות הקניין של בעלי הקרקע הפלסטינים. תושבי קריית ארבע היהודים מבקשים להתפלל במקום קדוש זה, תוך סיכון ביטחונם בשל פיגועים קודמים על הציר. מפקד המרחב בצה"ל הציע אמצעי ביטחון, כולל הרחבת כבישים והריסת מבנים, כדי להגביר את הבטיחות. עם זאת, תכנית זו מחייבת תפיסת קרקעות והריסתן, ובעקבות זאת עתירות מצד בעלי עניין שונים, לרבות עיריית חברון ובעלי קרקעות, בטענה כי התכנית אינה מידתית ופוגעת בזכויות קניין, אתרים היסטוריים והמשפט הבינלאומי. המדינה טענה מנגד כי התוכנית ממוקדת ביטחונית בלבד, ונותנת מענה לאיומים מתמשכים, וכי תוואי חלופי אינו מתאים בשל סיכונים מוגברים או מתחים עדתיים פוטנציאליים. בית המשפט בחן האם צו התפיסה תקף על פי המשפט הבינלאומי והישראלי, לרבות איזון מידתי בין חופש הדת והפולחן של המתפללים לבין זכויות הקניין. בסופו של דבר, בית המשפט אישר את הצו בצורה מצומצמת, אישר הרחבה מינימלית של כבישים והריסת מבנים, תוך שהוא מציין אותו כפשרה הכרחית המבטיחה ביטחון מבלי לפגוע יתר על המידה בזכויות הקניין. ההחלטה משקפת איזון עדין בין שמירה על הגנות חוקתיות תוך התייחסות לציווי ביטחוני, התרת פרקטיקות דתיות בתנאים בטוחים יותר אך דרישה לפיצוי לבעלי הקרקעות הנפגעים. הביקורת השיפוטית עיגנה את שיקול הדעת של הסמכות הצבאית, והדגישה את הצורך במידתיות ובבחינה זהירה של חלופות.