ה"פ 4158-04-09

תקציר

המבקש ביקש לערער על שיטת החישוב בה נקט מינהל מקרקעי ישראל (רמ"י) בכל הנוגע לשינוי ייעוד הקרקע וניצולה. עם זאת, השופט לא מצא עילה להתערב בחישובי מינהל מקרקעי ישראל. המבקש טען כי הסכמי שכירות מסוימים המגבילים את כושר הבנייה בטלים ומבוטלים מחמת אפליה, אך השופט לא מצא כל ראיה לכפייה וציין כי הסכמים כאלה הם פרקטיקה מקובלת. בנוסף, נדחתה פרשנותה של המבקשת להחלטה 933 בדבר שווי האשראי, שכן השופטת אימצה את גישת רמ"י לקביעת השווי על בסיס חוזה החכירה האחרון שקדם לשינויים, ולא על פי חוזה החכירה הראשון. המבקש ערער גם על שווי החיוב, וטען כי רמ"י כלל את דמי ההיתר, אך השופט לא מצא טעם בטענה זו, והדגיש כי יש לבסס את השווי על שווי השוק של הקרקע לאחר שינוי הזכויות. כמו כן, השופטת דחתה את טענות המבקש בנוגע להליך ההשגה כפי שנדון קודם לכן והפנתה טענות שמאות להליך ההתנגדות. לאחר שטענות המבקש נדחו, פסק השופט נגד הבקשה והורה למבקש לשלם למנהל מקרקעי ישראל הוצאות בסך 15,000 ₪.