ת"א 27275-02-17

תקציר

קביעתו של בית המשפט היא כי בקשת המבקשים לסעד זמני לסילוק המשיב מן הנכס נדחתה. המבקשים, שטענו לבעלות על הנכס, לא הציגו טיעון חזק דיו כדי להצדיק את סילוקו של המשיב. המבקשים גם לא הצליחו להוכיח את חזקתם בנכס לפני כניסת המשיב, מיום 9.2.17. המשיב, לעומת זאת, הציג ראיות מספיקות, לרבות הסכם מכר נוטריוני, כדי לתמוך בטענת הבעלות שלו בנכס, כמו גם בזכותו להחזיק בו. החזקתם בנכס, שהתאפיינה בהחזקת המפתחות ונעילתם, לצד פיקוח באמצעות תצפיות ודיווחים, נחשבה מספיקה כדי להצדיק שיפוט עצמי ולגרש את המבקשים. זאת ועוד, המשיב נכנס לנכס בתוך מגבלת 30 הימים שלאחר הפלישה, כאמור בסעיף 18(ב) לחוק המקרקעין. בית המשפט הכיר בכך שבעוד שהמבקשים העלו מספר שאלות בנוגע לטענות המשיב, גרסתו של המשיב לאירועים סבירה יותר. השופטת התחשבה גם במאזן הנוחות, והגיעה למסקנה כי היא מיטיבה עם המשיב, שכן ניתן לפצות כספית את נזקי המבקשים, ואילו דחיית בקשת המשיב תפגע שלא לצורך בשני הצדדים. לפיכך, הותר למשיב להישאר בחזקת הנכס ולבצע בו שיפוצים, אך נאסר עליו למכור אותו לצד שלישי עד לקבלת החלטה סופית בתיק העיקרי. עם זאת, בקשת המבקשים לאפשר מעבר במרפסת עבור מבקש 3 התקבלה, ונאסר על המשיב לנעול אותה או לבדוק את העוברים בה. פסק הדין ניתן על מנת לשמור על המצב הקיים עד להסדרת התביעה העיקרית, ולא נפסקו הוצאות למי מהצדדים נוכח קבלתה החלקית של הבקשה.