ת"א 13093-04-15

תקציר

התובעים, שהיו דיירים של הנתבעים, תבעו בגין ליקויי בנייה בדירה ששכרו, אשר גרמו לנזקי מים. הליקויים כללו בנייה לקויה של קיר גבס בחדר האמבטיה, כשל באיטום בחדר האמבטיה וחיבור לא תקין של המזגן בממ"ד. התובעים דרשו פיצוי בסך 225 אלף שקל בגין ירידת ערך הדירה, אובדן שכר דירה, עוגמת נפש ונזקים לא ממוניים עקב התמודדות עם הליקויים ואובדן ההכנסה במסגרת ההליך המשפטי. בית המשפט מינה מומחה שאישר את קיומם של הליקויים וקבע כי עלות התיקונים היא 45-53 אלף שקל. עוד קבע המומחה כי יהיה צורך לפנות את השוכרים למשך חודש וחצי לצורך ביצוע התיקונים וכי אין ירידת ערך הדירה. התובעים הציגו מספר טיעונים לערעור על דו"ח המומחה, אולם השופט העדיף את חוות דעת המומחה על פני זו של התובעים, למעט סוגיית שווי הדירה, שם הסכים השופט עם שמאי התובעים כי חלה ירידת ערך של 250 אלף שקל. עם זאת, השופטת לא מצאה ליקויים שלא תוקנו או שלא ניתן היה לתקנם והשפיעו על דירת התובעים, ולכן דחתה את התביעה לירידת ערך. השופט דחה גם את הטענה לליקוי נפשי, שכן שני אירועי הדליפה הספציפיים תוקנו במלואם ולא חזרו על עצמם. השופטת פסקה 26,250 שקל בגין הפסד דמי שכירות, בהתבסס על הערכת המומחה את הזמן הדרוש לתיקונים ואת שווי שכר הדירה בשוק. בגין עוגמת נפש פסק השופט 6,000 שקל, בהתחשב בנסיבות המקרה ובפסיקות קודמות. בקשת התובעים להוצאות כלליות בסך 30 אלף שקל עד לדיון המשפטי נדחתה מחוסר ראיות, אך השופט פסק 4,925 שקל עבור ארנונה ואגרת ועד בית בתקופת התיקונים, וכן 6,080 שקל עבור הוצאות מומחי התובעים טרם המשפט. כך, סך הפיצוי שנפסק עמד על 105,499 שקל, בתוספת הוצאות משפט בסך 4,000 שקל ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 שקל שישולמו על ידי הנתבעים. בנוסף, נדרשו הנתבעים להתאים את חיבור המזגן בממ"ד לתקן הרלוונטי. השופט הגיע למסקנה כי הנתבעים אחראים לליקויים כפי שאירעו זמן קצר לאחר מסירת הדירה לתובעים וכי לא ניתנה לנתבעים הזדמנות נאותה לתקנם.