ת"א 13117-10-18

תקציר

התובעים, שהם דיירי דירה מוגנת, טענו לטובת הנאה במקרקעין הסמוכים לנכסיהם לצרכי מעבר וחניה. לטענתם, הם השתמשו בקרקע למעלה מ-30 שנה ללא מחאת הבעלים, ולכן רכשו בה טובת הנאה. הנתבעים, הבעלים הנוכחיים של הקרקע, חלקו על כך וטענו כי השימוש שעשו התובעים בקרקע לא התנגד משום שהדבר נעשה בהסכמה מכללא. עוד טענו כי מדובר בקרקע ציבורית, ולכן לא ניתן לרכוש בה טובת הנאה. השופט הסכים עם הנאשמים. הם קבעו כי התובעים לא הוכיחו כי השימוש שלהם במקרקעין נוגד את זכויות הבעלים, כנדרש. השופטת הדגישה כי השימוש שעשו התובעים בקרקע לא זכה להתנגדות משום שהדבר הותר במשתמע. עוד קבע השופט כי מאחר שמדובר בקרקע ציבורית, לא ניתן לרכוש בה טובת הנאה. השופטת ציינה כי התובעים היו מודעים לכך שהקרקע אינה שייכת להם ואף חתמו על מסמכים המאשרים זאת. לפיכך, נדחתה התביעה לטובת הנאה בקרקע, בין אם למעבר ובין אם לחנייה. התובעים חויבו לשלם לנתבעים שכר טרחת עורך דין בסך 20,000 ₪.