סע"ש 26892-12-12

תקציר

התובע, מנהל השקעות, תבע את מעסיקו לשעבר על פיטורים שלא כדין לאחר שהחוזה שלו לא חודש. התובע טען כי פוטר שלא כדין משום שדיווח ליו"ר ועדת הביקורת ולוועדת ההשקעות על פעולותיו החריגות ומחדליו הניהוליים של מנכ"לו, ולכן הוא זכאי להגנה כחושף שחיתויות לפי חוק הגנת עובדים. הנתבעת טענה כי ההחלטה שלא לחדש את החוזה של התובעת נבעה ממניעים מהותיים; התובע ניהל יחסי אנוש בעייתיים, לא מילא אחר הוראות, נתן תשובות יהירות והיו לו התפרצויות זעם קולניות כלפי המנכ"ל ורואה החשבון. יחסי העבודה שלו איתם התדרדרו לאחר שהם סירבו לשתף פעולה עם מניפולציות שניסה לבצע מכספו האישי. בית המשפט בחן את הראיות והעדויות שהוצגו ופסק לטובת הנאשם. בית המשפט שוכנע כי העסקתו של התובע הופסקה מסיבות לגיטימיות ולא כתוצאה מתלונותיו או דיווחיו. עוד קבע בית המשפט כי תלונותיה של התובעת אינן מהוות חשיפת שחיתויות שכן הן לא היו מבוססות. לפיכך, התובעת לא הייתה זכאית להגנה לפי חוק הגנת העבודה. בית המשפט הוסיף וקבע כי הנתבע היה צריך לתת לתובע הודעה מוקדמת על סיום העסקתו, שכן הוא לא היה מודע לכך שהחוזה שלו לא יחודש עד ליום סיומו. על פי חוזה העבודה, כל אחד מהצדדים נדרש לתת הודעה מוקדמת של 60 יום לסיום יחסי העבודה. מאחר שלא ניתנה לתובע כל הודעה מוקדמת, החליט בית המשפט כי עליו לקבל שכר של 60 יום כפיצוי, העומד על 66,000 ₪, לצד 2,306 ₪ בגין הוצאות טלפון שלא הוחזרו. בקשת התובע לאכיפת יחסי העבודה והקלות כספיות נוספות נדחתה. הנתבעת חויבה לשלם את הסכומים הנקובים, הצמודים לריבית המתחייבת על פי חוק ממועד סיום ההעסקה, בצירוף הוצאות המשפט של התובעת, בסך 8,000 ₪.