עת"מ 17415-05-18

תקציר

העותרת זכתה במכרז שערכה רשות מקרקעי ישראל אך נפסלה משום שהחמיצה את המועד האחרון לתשלום הוצאות הפיתוח במספר ימים. העותרת טענה כי השיהוי נגרם בשל טעות בנקאית ופנתה לבית המשפט בבקשה לערער על החלטת רמ"י. בית המשפט בחן את המקרה ומצא כי העתירה לא הוגשה בשיהוי בלתי סביר, ודחה את טענת רמ"י לדחייתה. בית המשפט קבע כי השיהוי בהגשת הבקשה אינו משמעותי ואינו פוגע ברמ"י או בגורמים אחרים. לגופה הדגיש בית המשפט את ההקפדה הנדרשת בהליכי מכרז ואת עקרון השוויון בין המציעים. נמצא כי מצבה של העותרת אינו נופל בגדר המקרים המאפשרים מועדי תשלום גמישים, שכן לא פעולת רמ"י היא שגרמה לעיכוב. עם זאת, בהתחשב בנסיבות הספציפיות, לרבות תום לבו של העותר, הסכום הזניח שטרם נפרע ביחס לסך התמורה ששולמה, והנזק הבלתי הפיך הפוטנציאלי לעותר, הגיע בית המשפט למסקנה כי התעקשותה הקפדנית של רמ"י על פסילה אינה סבירה. השופט קיבל את העתירה, ביטל את החלטת רמ"י לבטל את זכייתו של העותר, והורה לרשות להשיב לעותרים את שכר טרחתם. בית המשפט נהג באיפוק בפסיקת הוצאות לעותרת, בהתחשב בנסיבות המקרה. ההחלטה ניתנה בהעדר הצדדים וניתנה ביום 31.5.2018.